המילים שנכתבות מעצמן

בחוץ, הכול שונה

עם הענפים העפים ברוח

עם הברקים המבריקים בחושך

בחוץ, זה מקום מוזר,

יש שם סכינים,

ופותים עם שיניים

בחוץ, הולכים מפלצות,

שני ראשים, ארבע ידיים

הרוח מרחפת בחוץ,

כמו הייתה בחוץ

גשם יורד בחוץ,

כמו מפציץ את האספלט

בחוץ, שמיים שחורים,

עיגולים זוהרים,

אורות מהבהבים

בחוץ, יש אנשים,

שזו להם פעם ראשונה שהם חיים.

יש לו מה שקוראים "אחריות ציבורית",

כלפיי העגבניות שגודלות אצלו בגינה

אחרי הכול העגבניות תלויות בו, והוא תלוי בהם,

ויחסי התן וקח דורשים הרבה תשומת לב צבאית

למשל - הוא צריך לכתר את העגבניות ולהגן עליהן,

מפני בעלי-חיים טורפים אכזריים שלא יבחלו באכילת עגבניות חיות

כמו כן, יש לשמור אותם בסביבה של טמפרטורה מסוימת, ותנאי חיים הוגנים -

כמו איכות האדמה, אופן וכמות וזמני ההשקייה, ושלל תעלולים שמייטבים עם העגבניות ועם מי שאוכל אותן

היו זמנים בהם טורפים רעים זממו לאכול את העגבניות הרכות בעודן בחיים,

אך הוא סיכל מזימות אלו, למרות שהרבה עגבניות נפלו קורבן למלתעות קטנות של מכרסמים,

ומיצי דמן של העגבניות נשפך על האדמה ועורר בו בהלת וחלחלת לנוכח האכזריות של החיים והטבע

אך אלו היו ימים רחוקים מאוד, בהם צבאו האויבים על חלקות העגבניות וזממו לאכלן,

וכל זאת בראשות המנהיג האכזר שלהן "מלאכי", ראש המכרסמים המתוחכם והקרימינל,

ששלט ביד רמה על השדות המקיפות את חלקות העגבניות

אך בעזרת מלכודת מתוחכמת - נלכד מלאכי ומת בייסורים גדולים,

ואתו התפרק כל ארגון הרוע של המכרסמים

כעת החיים טובים יותר, עם עגבניות בשלות וטעימות, והכי חשוב - מרוצות מהטיפול שניתן להן

סיסמת העגבניות היא "תנו לגדול בשקט בערוגה בכפר, שם תזרח השמש גם מחר",

ואכן הוא עושה הכול כדי שמשאלתן הקטנה הזאת תתגשם.

אמן.

כשהיא אומרת שבא לה טפיחה על השכם

כשהיא אומרת שהחיוך שלי מלאכותי

כשהיא שוכבת במיטה חסרת נשימה

כשהיא משתוללת, והופכת את כל הבית,

בחיפוש אחר דבר מה לא משמעותי

כשהיא מתייפחת שהיא רעה ומכוערת

כשיש מלא כלים בכיור, ואין לה כוח אפילו לשטוף כוס

כשהיא שרה עם הרדיו בזיוף

אני יודע שאני אוהב אותה, אפילו שהיא לא יודעת,

אפילו שהיא לא מאמינה

כשהיא אומרת שהראש שלה ריק,

ובאותה נשימה פולטת דברים מבריקים

אני יודע שיש לי אותה גם כשהיא לא רוצה.

ואז הוא חוזר מהעבודה, מלוכלך ועייף, צריך את מנת הבשר שלו, ומתקלח. ואז הוא יושב ואוכל מה שהיא הכינה או מה שיש. שזה יכול להיות אוכל שהיא בישלה, או גבינה על לחם עם חמוצים. ואז הוא פותח בירה ומניח אותו על השולחן לפני הכורסה. ואז הוא מדליק את הטלוויזיה ולא אכפת לו איזה שטויות. ואז הוא יושב על הכורסה מול הטלוויזיה, מביט בשטויות ושותה בירה. והיא אומרת לו ככה כזה, וצריך זה, וקרה זה, ובוא נעשה זה, ומה יהיה עם ההוא ועם ההיא, וזה לא יכול להימשך ככה. והילדים הקטנים צווחים, בן ובת קטנים זאטוטים, ותינוק. והיא רוצה שהוא יעשה וייתן יד ויחמם חלב וינקה את המיטה מ-כל החיתולים, ואולי יסתכל בחשבונות החשמל, ובחשבונות המים, והארנונה והגז והמיסים, ויגיד לה אם לא עובדים עליהם כמו שהיא חושבת. ומה יהיה עם הדרך שצריך לגן ולפעוטון, ובכלל ילדים זה לא כמו פעם, והם לא בובות. כל הזמן צורחים, מחרבנים ואוכלים. ובכלל הגיעה הצעת מחיר לבית שלהם, ואם יוסיפו יוכלו לגור בבית טוב ליד ההורים שלה. ואתה יודע שההורים שלה יכולים לעזור, גם האחיות ואפילו האחים. ובכלל נישואים וילדים זה לא מה שהיא חשבה, כי כולם אמרו לה משהו אחר, והוא כל היום לא בבית, והיא צריכה להתמודד עם כל החרא. ואולי הוא משחק קלפים, והולך לזונות, או יושב בברים והיא לא יודעת. ואולי הוא מזיין מהצד, איזו אחת שלא בוחלת באמצעים. ובכלל אומרים שתהיה מלחמה, ויהיה שלום, וכולם יחיו בחדווה ומדון. ומה יהיה על האח שלה החולה שכועס שהיא לא מתייחסת אליו, ולא מסוגלת לעזור. והעצבים האלה לא מניחים לה, יש לה עצבים ברגליים ועצבים בראש, ואפילו כאב ראש כזה של סחרחורת וטמטום. ובאמת אולי כדאי לצאת לחופשה בטבריה שהילדים ייהנו קצת, ויש שם משפחה, או אפשר לאילת, אבל רק במלון ארבעה כוכבים. ובכלל היא לא הייתה בהופעה או הצגה הרבה מאוד זמן, והיא מתלבשת כמו חפרית. ובאמת הגיע הזמן שהוא יהיה גבר וילמד להכין חמוצים, כי לקנות אותם זה יקר וזה לא טעים. ואולי נתלה תמונות כאלו ארוטיות על הקירות כמו שלכולם יש, ובאותה הזדמנות הוא יצבע את הבית. ובאותה הזדמנות צריך לקנות חלקת קבר כפולה כדי שיהיה בטוח שיהיה להם איפה לנוח ביחד, וגם לבחור מצבה. והוא מסתכל על השטויות בטלוויזיה, ולא מקשיב בכלל, לא קולט מילה. וכשהיא שואלת אותו, אז תכלס, איך עבר היום שלו, הוא אומר לה, מאמי, אין לי חשק להקשיב ולדבר, עכשיו אני שותה בירה. רוצה בירה גם?

שמעתי שהוא אומר לה שאני בן-אדם מת

כלומר שאני זומבי, לא שהוא מנסה לעשות משהו...

אני הייתי בחדר השני ליד סלסלת ממתקים וצעצועים לילדים,

ליקקתי ארטיק ולעסתי מסטיק, ושמעתי את מה שהם דיברו

הוא דיבר, שמעתי אותו, לא אותה,

כי הוא היה בחדר הסמוך, עם הטלפון המשוכלל שלו,

שהוא קיבל כבונוס אחרי שוויתרתי על הרמקולים החכמים הניידים

הדלקתי את הטלוויזיה בלי קול על קליפים,

וראיתי חתיכות חשופות ובריאות רוקדות ושרות,

והוא אמר שנדמה שגמרתי את החיים שלי,

כי אני לא עושה כלום, כמעט, רק שואף ונושף

לקחתי משרוקית ילדים מתוך הסלסלה, ושרקתי,

הוא לא חשב שזה קשור אליו

הם דיברו בטלפון שנגמרתי,

ואני מלקק ארטיק, לועס מסטיק,

צופה בקליפים בלי קול,

ושורק, כל הזמן שורק.

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< ??????????????????????????????????????????? <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

בצומת גיהינום הרמתי מבטי לשמיים,

עדיין יכולתי לראות אותם משחקים בחול,

דליים קטנים מפלסטיק, כפות גדולות אדומות

יישן ביער ליד עץ זקן, שותה וויסקי ישן עם פקק שעם

עוד אפשר לשמוע את הפעמונים מצלצלים בצומת גיהינום,

הגיטרות מנגנות עוד בצ'לסי הוטל.