המילים שנכתבות מעצמן

עברו השנים בהן היה אגודל חסר תועלת,

עכשיו הוא זין גאה שדופק את כל הבתולות

כל זאת אודות לדוקטור שוורץ,

המתמחה בהסבת איברים לאיברים אחרים

כשהוא שמע את חתולית היפה אומרת תודה לאיש שאליו היה מחובר,

לאחר שדפק אותה כמה פעמים עד שגימרה באקסטזה,

הוא ידע שהחלום להיות זין זיין מזיין אמתי, הוגשם,

וכעת הוא הזין הכי מבוקש על-ידי בנות המין היפה

כל זאת, כמובן, בעזרתו האדיבה של דוקטור שוורץ,

שלא שכח לתת לו גודל ועוצמה,

הראוי לכל פות רעב, מכל סוג ומין,

החפץ בדפיקה מספקת כדי להגיע לסיפוקו המיני החרמני.

יש לו מה שקוראים "אחריות ציבורית",

כלפיי העגבניות שגודלות אצלו בגינה

אחרי הכול העגבניות תלויות בו, והוא תלוי בהם,

ויחסי התן וקח דורשים הרבה תשומת לב צבאית

למשל - הוא צריך לכתר את העגבניות ולהגן עליהן,

מפני בעלי-חיים טורפים אכזריים שלא יבחלו באכילת עגבניות חיות

כמו כן, יש לשמור אותם בסביבה של טמפרטורה מסוימת, ותנאי חיים הוגנים -

כמו איכות האדמה, אופן וכמות וזמני ההשקייה, ושלל תעלולים שמייטבים עם העגבניות ועם מי שאוכל אותן

היו זמנים בהם טורפים רעים זממו לאכול את העגבניות הרכות בעודן בחיים,

אך הוא סיכל מזימות אלו, למרות שהרבה עגבניות נפלו קורבן למלתעות קטנות של מכרסמים,

ומיצי דמן של העגבניות נשפך על האדמה ועורר בו בהלת וחלחלת לנוכח האכזריות של החיים והטבע

אך אלו היו ימים רחוקים מאוד, בהם צבאו האויבים על חלקות העגבניות וזממו לאכלן,

וכל זאת בראשות המנהיג האכזר שלהן "מלאכי", ראש המכרסמים המתוחכם והקרימינל,

ששלט ביד רמה על השדות המקיפות את חלקות העגבניות

אך בעזרת מלכודת מתוחכמת - נלכד מלאכי ומת בייסורים גדולים,

ואתו התפרק כל ארגון הרוע של המכרסמים

כעת החיים טובים יותר, עם עגבניות בשלות וטעימות, והכי חשוב - מרוצות מהטיפול שניתן להן

סיסמת העגבניות היא "תנו לגדול בשקט בערוגה בכפר, שם תזרח השמש גם מחר",

ואכן הוא עושה הכול כדי שמשאלתן הקטנה הזאת תתגשם.

אמן.

אני נוסע לאילת כי נשבר לי מ-כל החרא,

באילת אני לא מוצא כלום, רק כמה זיונים,

ויותר מדי חול ומלח וים

אני אוכל שם באיזו מסעדה שמגישה לי צדפות במחיר מופקע,

אבל אני חייב לאכול את הצדפות, כי מעולם לא אכלתי צדפות,

וצריך לעשות כל דבר לפחות פעם אחד לפני שמתים.

אני נוסע לבאר-שבע, ושם יש שפע של סמים,

אני גר בשכירות אצל איזו מרוקאית רוסייה שנותנת לי לעשן חומר בחינם,

אנחנו רואים "נני" והיא צוחקת, נראה לי זה קשור למשהו אצלה מהילדות,

ואז אנחנו מזדיינים, ובין לבין אוכלים שמנת וקוטג' בכפית.

אחר-כך אני נוסע לירושלים, אבל באמת אין מה לראות שם

האנשים כל-כך שונים אלה מאלה, וקשה לתפוס את הקליקות הנכונות

אני מתאכסן באכסנייה זולה שצופה לכביש ראשי מלא מכוניות ודוכני פלאפל,

ומשוטט באתרים העתיקים של העיר כדי לספוג את תחושת האפסות שלי

בערב באה תיירת לבקש קצת נאפס, ואנחנו שוכבים,

היא מודה לי בצורה מנוכרת, למרות שנהנתה, ושואלת אם חסר לי אוכל

אני מופתע שהיא מביאה לי ארוחה שלמה בקרטון של פרגיות בלאפה,

המבורגרים של סטייקים עם הרבה תוספות,

לחמים ובייגלות שמנים מקומייים,

והרבה סלטים וחמוצים, וגם כמה קרטוני מיצים

אני מציע לגמול לה בצורה כלשהי, אבל היא אומרת שכבר גמלתי, והולכת,

יותר אני לא רואה אותה חוץ מבמדרגות, "שלום, שלום,"

אני נוסע לתל-אביב, ואוכל ארוחות מפוארות ושמנות מאוד,

ומשלם עליהם מחיר מופקע

שוכר חדר רגיל בבית מלון יוקרתי חמש כוכבים,

עם ארוחת בוקר

בבוקר אחרי ארוחת הבוקר אני נוסע לטבריה, 

ויושב כל היום מול הים, עם קפה שמביאים לי בחינם מהמסעדה בחוף,

וזה כי אני נותן טיפים נדיבים ואוכל הרבה דגים וחריף

אני מתאכסן באכסנייה, ומזמין אליי נערת ליווי לחדר,

אבל היא כל-כך לא בעניין, שאין לי חשק ולא עומד לי,

אני משלם לה בכל זאת ונותן לה ללכת

אני רוצה לנסוע לגולן, אבל נגמר לי הכסף,

אז אני חוזר לכפר שלי ליד לוד, ובמהרה מכניסים אותי לעבודה השוטפת,

רפתן ופלחה,

כשאני מאבד עניין, הם נותנים לי לטפל בגינות

אני עוד אחזור לטייל, ואולי אהפוך לאדם טוב יותר.

אלה היו הימים בין לבין.

בין חורף לקיץ, בין סתיו לאביב, בין יום ללילה.

אני ישבתי על המיטה המתקפלת שלי ושיחקתי טטריס,

בחלון השתקפו הרי אדום.

כל הלילה שיחקתי טטריס,

ובחצי הלילה ראיתי אותה במוחי,

מייחלת ומתפללת לאהבתי.

לא יכולתי להתרכז יותר במשחק,

הבטתי על הלבנים נופלות על הצג,

וראיתי אותה, עומדת מולי,

לבושה כקבצנית, היפה בנשים,

אומרת למה זנחת אותי,

קראתי לך מעל אלפי רקיעים,

יום ולילה ואביב וסתיו,

ואתה היית עסוק לשחק טטריס.

בכיתי,

לבד מול המסך הדיגיטלי,

חטאתי, חטאתי, קראתי,

תחזרי אליי.

והיא חזרה כמו סערה של ברקים,

עומדת בדלת בגוף מושחת, בנפש חרבה,

פוסעת אל משעולי ביתי כמהססת,

הרי לך מיטה, אמרתי,

וכל הנוחיות של החרמון בתנופה שאת רוצה.

היא נכנסה למיטה ונרדמה מיד,

ואני נשארתי עם משחק טטריס מטופש ביד,

זורק אותו לפינת החדר, מביט במיטה הריקה,

ומחפש את הגלולה הירוקה,

לצבוע את עולמי בירוק זוהר,

נצנצים,

למען לא אעשה מעשה נואש כלשהו.

ואז היא אמרה - בוא אליי, תחדור אליי,

וחדרתי לתוכה בזין רעב.

היא נאנחה אנחות קולניות מאוד,

הים סער, הגשם הצליף,

ואז התבהרו השמיים ומצאנו עצמנו עייפים על הרפסודה,

בין יבשת ליבשת, בין תקווה לייאוש.

הרי זה הסוף, היא אמרה בלחש,

ואני הצטנפתי בשמיכה.

הירח החליף צורות לילה לילה,

והשמש עלתה וירדה.

לבסוף נפחנו את נשמותינו בהפרש של שניות,

שם על הגונדולה,

בין יבשת ליבשת,

בין חיים לחיים. 

אלה היו הימים של החורף. 

הגשם נשב בחלון.

אני לקחתי את העט, וציירתי גלים.

היא פרצה את הדלת כמו רוח סערה,

כולה ממוקדת מטרה,

אמרה אני לא זזה מכאן,

עד שנאהב לנצח נצחים.

איך שאתה רואה את זה,

אין לך ברירה.

טוב, אז נאהב, אמרתי,

והתחלנו לרקוד בריקוד אהבהבים.

אני נשאר, היא הולכת וחוזרת.

אני ישן, היא עובדת ומבשלת.

אנחנו מזדיינים בלי הרף,

פשוט כי אין משהו יותר טוב לעשות בעולם האומלל הזה.

והרב ד"ר אומר שאנחנו חיות,

ולא אכפת לנו.

לא משנה מה נעשה, תמיד נהיה חיות,

בעיניים של מישהו, של מישהי.

"אתה רוצה להגיד לי שאתה אוהב אותי?"

היא שואלת בלעג.

"איזו ברירה יש לי," אני עונה,

"הרי הגורל קשר את לבותינו יחדיו,"

והיא אונסת אותי באלימות.

אחר-כך אנחנו יושבים במרפסת,

ושותים תה ירוק קר.

היא אומרת שאין תקנה לעולם,

כי הגאולה קשה מדי לביצוע,

ולכן העולם יידרדר יותר ויותר,

עם הטוב ועם הרע,

ועם כל הכוונות הטובות של הרב הד"ר הטוב.

אני נכנס לסלון דרך הפתח הרחב,

ומנגן אופרה.

זה תמיד גורם לה לבכות.

ואני בוכה כי היא בוכה.

ושנינו יושבים מול העיר עם כוסות תה ירוק קר,

ובוכים,

כשהלילה עודף אותנו בטל.

היא אישה זקנה,

שפעם ילדה לזקן בן אחד,

ש-מת לפני שמלאו לו שנה

היא הייתה צעירה,

וכילדה אהבה לטפס על עץ הצפצפה,

והאמינה שהעץ אוהב אותה,

גם כשנפלה מאחד מענפיו עליו טיפסה,

ושברה את היד

הרופא טיפל בה,

והיא ביקשה את עזרת עץ הצפצפה,

והייתה יושבת בצילו ושרה לו,

והוא היה שר לה

הרופא התפלא איך כה מהר,

התרפאה היד מהשבר

עץ הצפצפה היה שר לה,

והיא הייתה שרה לו -

"אריראנג, אריראנג, הו, אריראנג..."