המילים שנכתבות מעצמן

אלפיים גברים מושכים עגלה אחת בה יש אישה אחת

90 אחוז מהאנשים בעולם מחזיקים ב-10 אחוז מהכסף בעולם

גדודי נמלים אוכלים וטורפים פרה אחת מתה

דוב נמלים שואף לתוכו מאות נמלים בכל שלוק.

>>>>>>>>>>>>>>

היא הולכת יחפה עירומה מהבריכה שלה למרפסת

היא חשופה לשמיים, אבל מתחם הבית הגדול מוסתר בחומה גבוהה

אף-אחד לא יכול להיכנס ללא רשות,

כולם רואים אותה עירומה מזדיינת בסרט כחול

אף-אחד לא יכול לזיין אותה ללא רשות ממנה,

כולם רואים אותה מזדיינת בסרט כחול ללא רשות מפורשת ממנה

אין לה מה להגיד,

אבל היא שרה מול אלפי צופים בפארק

כולם אוהבים אותה על המסך וברדיו,

אבל בבית היא לבד, גם בודדה - גם עצובה

כולם מהללים אותה בכלי התקשורת,

אבל מתעלמים ממנה פנים מול פנים

כולם משוייצים שהם ראו אותה במציאות לרגע,

אבל היא לא מכירה אף-אחד ואחת,

חוץ מאנשים למקצוע

אם היא לא תספק את הסחורה הבידורית,

כולם ישכחו אותה,

לא יהיו לה את מעט החברים והחברות,

לא תהיה לה אפשרות אחרת להתפרנס

היא רוצה להתחתן ולהביא ילדים,

אבל אין לה זמן לנישואין וגידול ילדים

בעלה בוגד בה כל הזמן והיא יודעת,

והוא יודע שהיא יודעת

נשים אחרות מגדלות את הילדים שלה

המקום הכי טבעי לה הוא באולפן ההקלטות או על הבמה,

וכשזה נגמר היא מחפשת קהל בנרות

היא מרצה לפני תלמידים, היא מתראיינת לתקשורת,

אבל תמיד זה יוצא עקום,

לא מפרגנים לה שם, ובוחנים אותה בזכוכית מגדלת

היא רצתה להרגיש אהבה אינטימית אמתית מהקהל,

ושרה במקומות קטנים וסגורים,

כמו פאבים ומועדונים חברתיים,

אבל אז אמרו שזה מעיד שהיא ירדה מגדולתה

הרי אם היא מופיעה במקומות קטנים,

כנראה שהיא לא יכולה למלא פארקים ואולמות גדולים

היא לא יכולה להסתובב ברחוב כאחד האדם,

תמיד מישהו קופץ, מישהי מעירה הערה

היא נאלצת לטשטש את זהותה החיצונית,

או פשוט לקוות שלא יכירו אותה

היא לא רוצה שגברים שהיא שוכבת איתם ירכלו עליה,

לכן היא שוכבת בזהות בדויה, מסממת אותם שלא יזכרו

היא יודעת שזה המחיר, והיא מוכנה לשלם אותו,

העיקר להיות מה שהיא באמת רוצה בתחום הבידור.

מדליק אותי שאני לא יכול לחשוב עליה בלי להשתעל

מדליק אותי שיש לי מכונית ירוקה

מדליק אותי שיש שני ירחים בשמיים ואפילו לא שמש אחת

מדליק אותי שהנקבה היחידה שאוהבת אותי היא הכלבה שלי

מדליק אותי שהשכנים מזדיינים חצי מטר ממני מעבר לקיר

מדליק אותי שראיתי אותה בעירום והיא לא יודעת

מדליק אותי שהסיגריה שלי יותר ארוכה מהזין שלי

מדליק אותי גם שהעט שלי עבה יותר (מהזין שלי)

מדליק אותי שהאישה היחידה איתה קיימתי יחסי-מין היא בובת מין מתנפחת

מדליק אותי שיש לי נהר ואוניות שטות באמצע הבית

מדליק אותי שאני אוהב אישה בלתי מושגת (ג'סיקה אלבה)

מדליק אותי שהעציצים שלי כתומים

מדליק אותי שאין לי גפרורים

מדליקה אותי העובדה שאני יצור עם שני ראשים

מדליק אותי שבודקים במעבדה את מרכיבי הצואה שלי

מדליק אותי שיש לי רעש בראש, אבל לא בגוף

מדליק אותי ש-כל הנשים בעולם רוצות לשכב איתי,

ומדליק אותי שהן לא יודעות את זה.

כואבות לי הביצים,

למה היא סחטה אותן באצבעות החזקות שלה,

כמעט שפכה לי את האשכים החוצה

יש לי לוסי בסדר עם דובים,

ואני לא צריך שום-דבר חוץ מזה,

גם לא אותה,

אולי רק את הטלוויזיה שלי שתנתק אותי מהמציאות,

אחרי שטבעתי בה 6 שנים

האזניות לתוך האוזניים, עם הקליפים וההזיות,

ואני לא רואה ימין ושמאל,

רק דוהה לחלל הפתוח, בין הכוכבים,

שם יש ריק וחושך ושקט,

ושום-דבר לא מפריע לי

היא מקימה רעש בארגז החול,

כי מישהו חתך לה את כדור הטניס,

והיא בוכה שם בכעס בארגז החול,

ולשאר הילדים והילדות לא אכפת

הם מביטים באדישות בילדה הזו בוכה,

"מה לנו ולה," והעולם שלהם נשאר שלהם,

אימא מחכה עם עגלת התינוק ליד הספסל,

עם משקפי שמש, כפפות וכובע מצחיק,

וחיוך דק ושבע רצון

טלפונים של חצות לארגונים מהפכניים,

מחליפים מספרי טלפון, מסדרים עניינים

וברדיו מוזיקה בלי שדרנים,

מנגנים מוזיקה פופולרית שהייתה פופולרית בשנות התשעים

וברחובות המולה לפני שמוחקים את השכונה,

ובעלי מכוניות שומרים לעצמם מקום חנייה

מזג-האוויר החורפי לא מפריע להם להתאמן בספורט,

והם שואגים שם כמו אריות במקום להתחזק בצנעה

האקדח שלי מונח על השולחן, עם כדור בקנה,

ולצידו קערה גדולה מלאה תפוחים ותפוזים

אני קושר רצועת בד על עיניי, איני רואה,

ומושיט יד לקערה

אקח פרי ואחר-כך אראה,

אם לקחתי תפוז - אחיה,

אם לקחתי תפוח - אמות. 

מתעורר בבוקר, זה לא אומר כלום לאיש שעדיין ישן,

גם אם יתקלפו כל הגלדים מעל הפצע, האיש ימשיך לישון

והוא חולם שהשמש גדולה מדי מכדי לראות,

את האנשים העובדים שוטפים בקיץ את המכוניות שלהם,

ואת הנערות על הסקטים עם מגני הברכיים,

והחזיות שנראות כמו רצועה של בד

אבל אתה יכול לקחת את האוטו, היא אומרת,

ולנסוע לסנטה פה

בדרך תראה את הרי אדום, וכל התמרורים העקומים בדרך לסנטה פה

בדרך תראה תחנת דרך עם מזללה ותקנה משקאות קלים וחטיפים,

ותשאיר טיפ כבד למרות שלא תחזור לכאן שוב

ובדרך תטבול בים האדום ותשחק עם כרישים,

ותאכל הרבה שרימפס ותהיה כושי מהשמש

הילדה הולכת יחפה, והיא כבר לא כל-כך ילדה, היא בת 17,

בת 17 ומשוגעת, ההורמונים משגעים אותה

והבן-אדם עם השפם הדק ימשוך בשפתו כשהוא בוחן את רגליה,

ויחשוב אולי עוד כמה שנים ימצא אותה במיטתו

והאיש הצעיר היפה עם הגיטרה ימשיך לשגע את הבנות,

כשהוא מנגן ושר עם פחית בירה ב-צל ליד מדרגות האבן

מכוניות ירוקות ודומות יאטו לפני מעבר החצייה,

ויתנו לנשים הצעירות לעבור תוך כדי שהנהגים צופרים,

ומתארים בשפה ציורית מה הם היו עושים להן,

אם בחסדן היו חולקות איתם את מיטתם

ומרבדים יתייבשו בשמש, וילדים על אופניים עם גלגלי עזר,

ניגשים לברז בגינה כדי לשתות, מרטיבים את הפנים

הלילות החמים גם יגיעו מאוחר, אחרי שמונה בערב רק מתחיל להחשיך,

ואנשים תשושים ישבו במרפסות עם משקה קל ויאזינו למוזיקה,

כשהאורות הקטנים יתחילו להידלק לאט-לאט בהיסוס,

והירח ישגע את הדם החם של בני הנעורים. 

אז זה היה ברור,

הרי כולם ידעו שהוא יתחרפן בסוף

כל היום בבית, כותב

בקושי רואה בן-אדם

בלי חברים, בלי אישה,

בלי כלב אפילו או חתול

בלי עציץ

ולא דגי זהב

הם ידעו שהוא יתחרפן,

אבל לא היה להם אכפת

הם אפילו חיכו לזה, רק כדי להגיד -

אמרנו לך

ולהתנקם על דברים שהם דמיינו שהוא עשה להם

תמיד שפטו אותו לכף חובה

אנשים עשו להם דברים גרועים הרבה יותר,

וזה נראה להם נורמאלי

הוא רק פלט מילה לא במקום,

והוא נידון לכלייה

לשריפה בגיהינום לנצח נצחים

"זו המחלה," אמר הפסיכיאטר למתלמדת לפסיכולוגיה,

כשהיא תהתה למה הוא לא רוצה סל שיקום

לא בגלל שהוא לא רוצה אנשים,

אלא כי הם תמיד רוצים ממנו דברים שהוא לא יכול לתת

כל עובד סוציאלי שבא לא הכיר מה קרה קודם,

ואיך התקדם יחסית למה שהיה,

ואמר לו - אתה לא שווה

הרי פעם היה מטורף לגמרי,

ממש מחלת נפש קשה

ושהמצב יציב, הם לא יודעים שהייתה התקדמות,

הם חושבים נסיגה, הרי המצב כזה וכזה

אבל הם לא יודעים לעומת מה

לא לעומת ראש-הממשלה,

אלא לעומת האנשים שסגורים כפותים בחדרים מרופדים

למה אני חייב לכם דין וחשבון,

מי אתם בכלל

באיזו חוצפה אתם מעזים לשפוט אותי

אתם האשמים.

עברו שנים מאז זיינתי אותה,

אבל היא לא שוכחת, לא סולחת,

איך לקחתי את בתולייה בעורמה

ועכשיו היא חוזרת להתנקם,

גאה ותמירה וחטובה עם שיער שופע

היא רוצה לרדת לי בפה, אבל אני לא מוכן,

למה מי היא שתרד לי בפה?

אבל הדוקטור אמר שזה יעשה לי טוב,

אפילו היו פרסומות

אז שאלתי אותה אם היא לא תזיק לי תוך כדי,

והיא אמרה - ההפך, זה רק יעשה לך טוב

אז נתתי לה להיכנס לי לפה,

למברשת השיניים.

כשהיא גמרה לצחצח לי את השיניים, היא הייתה עצובה,

כי הסבון בכה מאוד

למה אתה בוכה? שאלתי את הסבון

כי דני לא רוצה בי עוד, ענה הסבון,

ומברשת השיניים התייפחה שבעתיים.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

- איזה יום היום, אדון דוקטור נכבד?

+ לא מעניין אותי. אני עסוק מאוד. אני צריך לפצח את מהות הקיום.

- למה לך לפצח את מהות הקיום, דוקטור נכבד,

אם אפשר לפצח גרעינים?

+ אני לא מפצח גרעינים. אני לא רואה כדורגל. גם לא כדורסל.

- אתה רואה פורנו, אדון דוקטור נכבד?

+ בוודאי שאני רואה פורנו. מה, אני לא בן-אדם?

אבל אני לא מפצח גרעינים כשאני רואה פורנו.

- אם כך, באיזו פעולה אתה נוקט בזמן צפייה בפורנו,

אדון דוקטור נכבד?

+ אני משפשף את הזין שלי, ומה חשבת?

עכשיו תן לי להתרכז, אני עסוק בדברים מאוד חשובים.

- ועל מה אתה חושב, אדון דוקטור נכבד,

כשאתה משפשף את השרביט ומביט בפורנו?

+ אני חושב על אותה בחורה, ומה הייתי עושה לה,

ותוך כדי נפעם מהסקסיות שלה, שגורמת לי לגירוי מיני.

- ומתי אתה אוכל צ'יפס, אדון דוקטור נכבד?

+ כשאני רעב.

- אה.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>