עברו הימים האלו בהם הייתי מחושב. עכשיו אני קוקו טרלללה, אם תרצו תאמרו סהרורי, או תמהוני, ומותר לכם להגיד מטורף או משוגע. אני לא ממש יודע מה ההבדל בין מטורף למשוגע... אני חושב שבטירוף יש חוקיות מחשבתית, ובשיגעון לא. פיסקה חדשה. לקחתי את הכדור הלבן, בינתיים לא עוזר. אין לי ממש על מה לכתוב. אולי אני אמציא שיש לי כובע של ליצן על הראש, כזה מחודד, עם שפיץ, כמו ליצנים בימי הולדת בהם היינו ילדים, כמו בפורים. אולי אני אזכר איך התחפשתי כילד לשודד ים, והיה לי פגיון מפלסטיק בנדן על האגן. הפגיון היה נראה כל-כך אמתי, שהמורה בדקה ממה הוא עשוי. כי ילדים פחדו. הוא היה משופשף ומחורץ בכוונה, ככה עשו אותו, כדי שייראה ישן, כאילו עבר קרבות רבים. אין לי אותו עכשיו. פיסקה חדשה. אפרת גרמה לי להרגיש נורמלי, ו-ויקי גרמה לי להרגיש מיוחד ונאהב. כאדם. פיסקה חדשה. גלית ניפחה לי את האגו. הרגשתי נערץ. אבל מתישהו הבנתי שהיא רק הפכה אותי לבלון נפוח. פיסקה חדשה. את עידית לא הכרתי. זו הייתה אהבת בוסר. הייתי די טיפש. לא הכרתי אותה. פיסקה חדשה. את נוגה מאוד חיבבתי בגלל הספונטניות ושמחת החיים שלה, וגם בגלל התבונה. ועוד יותר שהיא לא הייתה סמרטוט, אבל לא הייתה בה גאווה. פיסקה חדשה. את קרן אני בקושי זוכר. לא זכרתי אותה הרבה שנים, ופתאום נזכרתי. אבל אני זוכר רק מעט מאוד רגעים קטנים. הייתי על סמים, אז לא פלא שאני לא זכרתי, ושאני בקושי זוכר. פיסקה חדשה. אהבתי את כולן, בצורות שונות. את נוגה יותר חיבבתי מאוד מאשר אהבתי.
זיונים זה כל מה שיש לנו, הוא אמר, ואני הסכמתי אתו. אפילו הנשים שלנו מסכימות שזיונים זה כל מה שיש, הוא אמר, ואני תהיתי על הנשים האלה. כל הזמן אני מזיין, הוא אמר. אני מזיין בכל מיני צורות, צריך לגוון, לא רק לדחוף. "בהחלט," אמרה האישה שאתו. למשל - אני מזיין בדוגי, ופנים מול פנים, וגם מאחור, הוא אמר. "גם מאחור," היא חזרה אחריו. ואני עושה את זה כל-כך טוב, שהן שבעות רצון. "בהחלט," היא אמרה. אני מחדיר אותו חזק ועמוק, ונותן להם לגמור מהפ'נוכו של הקוס, ממש ליד הרחם. היא צחקה. ואחרי זה אני משפד אותן עוד ועוד כשהן מתפרקות מאורגזמה על הזין שלי. "כל מילה בסלע," היא אמרה. ואז אני מבשל אותן, הוא אמר. היא הסתכלה בו בתמיהה. קודם אני מבתר אותן ופושט מעליהן את העור, ואז זורק את נתחי הבשר לתוך הסיר. היא הייתה מבועתת. ואז יש קטשופ, חמוצים, רטבים, והרבה-הרבה גמבה. גמבה זה חשוב. "למה גמבה?" היא שאלה אותו. הוא ערף את ראשה באבחה אחת, בקלילות ובמהירות. אם אתה רוצה אתה יכול להצטרף אליי לעוד ארוחה, הוא אמר. היא כבר לא אמרה דבר.