המילים שנכתבות מעצמן

ברור שאנחנו גרים ביחד, אנחנו אחים

מה, לא כל האחים גרים ביחד? לא ידעתי

עכשיו כשאתה אומר את זה,

אני מכיר מישהו שמכיר מישהו, שיש לו אח,

והם לא גרים ביחד

כן, זה מקרה מוזר כזה שקורה עכשיו באיזו ארץ רחוקה,

סין, נדמה לי

טוב, לפעמים בארצות רחוקות יש דברים מוזרים

כמו למשל... אדם שמצא ספר בפח

לא, זה לא מוזר שמישהו לוקח משהו מהפח,

זה קורה כל הזמן, איפה אתה חי?

אבל לזרוק ספר? מי זורק ספר לפח?

הרי כולם יודעים שאחרי שגומרים לקרוא ספר,

מנגבים עם הדפים שלו את התחת

זה חוסך נייר טואלט

מה, אתה לא ידעת את זה? מוזר

בכלל, נראה לי אתה לא יודע הרבה,

כלומר, אתה לא אחד שיודע

למשל... אתה יודע שצריך להקיא אחרי שאוכלים?

לא, אה? ידעתי שלא תדע

בכלל אתה נראה לי אחד כזה שלא יודע כלום,

בטח אתה עוד חושב שאנשים אוכלים אוכל

מה, אתה באמת חושב ככה? אוכל?

מה אתה אומר... אתה איש מוזר

הרי ידוע שכולם אוכלים פריכיות אורז,

בולעים ויטמינים ושותים מים,

כמו כל בן-אדם נורמלי!

אבל לא כולם נורמלים...

אני רמזתי שאתה משוגע? מתי זה קרה?

עכשיו?

יש לך הרבה מחשבות שווא, או שזה ברמה נסבלת כלשהי?

אידיוט...

לא אמרתי כלום, אתה גם שומע קולות בראש?

כדאי שתטפל בזה.

>>>>>>>>

מתוך הריאיון הבלעדי עם איזה אחד.

אני גר באוהל מאותה הסיבה שאני אוכל דגים משומרים -

כדי להרגיש נחשק

באוהל יש נחשים ועקרבים, אבל זה לא מפריע,

כל עוד הם טעימים

על שפת המים יש חול צהוב,

ודגים קטנים שוחים לי בין הרגליים

גם זה לא מפריע, כל עוד הם לא עוקצים

אני נרדם בחול ונרדם במים ונרדם באוהל -

לאורו של הירח

הם שואלים אותי למה, ואני אומר שלא איבדתי את הטעם

הם שואלים כיצד זה ייתכן, ואני עונה שאני תמיד מניע מנועים

לא תמיד הנסיעות חלקות או מהנות,

לפעמים המכונית נכנסת לסמטאות צרות,

ואתה מוצא את עצמך הופך דוכן או שניים,

או נתקע בעמוד

אבל ממשיכים, כי ככה צריכים, אחרת איך מגיעים

הוא אומר שהוא נרדם רק בלילה,

שהוא לא יכול לישון ביום

אני אומר שאני נרדם בכל שעות היום,

גם כשאני ער

הוא אומר שגשם טוב לאיכרים,

אבל אנשים פשוטים כמוהו נרטבים

אני אומר שיש לי גג מעל המיטה,

והגשם שלי הוא צלילים

כשטוב לי או רע לי אני הולך אליה,

שתזכיר לי קצת את טעם האהבה

היא משקה אותי חלב קוקוס,

ומתוודה על כל האנשים איתם שכבה

אנחנו עושים אהבה שקטה, לא מתלהמת

היא אומרת שזה מה שקורה כשהרוב כבר נעשה

כשהיא נרדמת, אני מדליק סיגריה ופותח איזה ספר

לא ממש קורא, יותר נהפך לחלק מהחושך

מציץ באנשים העוברים, במכוניות החולפות

זוכר ימים עתיקים של ילדותי, בהם הכול היה נראה מאיים,

במבט מסויים זה נראה מאיים גם היום.

אז כן, אני שר איתו, על מותו של איש הנשים

ונדמה שכולם שותים שמפניה או משהו,

ויש להקה טובה על הבמה, כמו ביטלס או משהו

וכן, כל הגברים אוהבים את כל הנשים,

וכל הנשים אוהבות את כל הגברים,

וכולן וכולם נורא חכמים, מתוחכמים ויפים,

ויודעים כמו שאומרים לחיות את החיים

כולם פליטי שנות השישים, ילדי הפרחים,

שהפכו בורגנים

ולמרות זאת, למרות, עדיין הם מאמינים באהבה חופשית ולא חופשית,

ובחיים שקיימים גם בלי לחיות את החיים,

ובכסף שקיים גם בלי כסף,

ותודעה קוסמית ודתות עתיקות,

וכל מה שאנחנו לומדים עכשיו בדרך הקשה

אבל כולם סביבם כאלו כזה אנשים מרובעים צרים,

והם בתוך הבועה שלהם שותים שמפניה ואוהבים נורא,

את הימים שהיו ואת הימים שעוד יהיו,

את הילדים שנולדו, ואת הילדים שעוד יוולדו

בינתיים יש כמה כאלה עם מפתחות מאסטר,

שיכולים ויכולות לפתוח כל דלת,

וירטואלית או אמתית

ועם קצת עבודה לפתוח כל בן-אדם ובת-אדם,

מינית ורגשית

אבל עכשיו הם שרים, וכיף להם, והם שיכורים ואוהבים.

בואו נשיר על מותו של הליצן,

איך הוא הפיל מהמלך את כתרו,

איך הוא קיפץ מבעד לחישוקים בוערים,

איך הוא דילג על סולמות וחבלים

בחייו לא היה לו כלום מלבד קלילותו,

כל חומר התכופף לעומתו,

גם עקרונות קשוחים, גם חוקים, גם אנשים קשוחים,

אפילו בניינים, חומות וגשרים

האהבה שלי אליו הייתה חסרת גבולות,

הוא לא ראה אותי ממטר, אבל עשה רק טוב, בשבילי

הוא פינה לי את הדרך כשאבנים גדולות חסמו אותו

הוא האכיל אותי שום-דבר משום-מקום כשלא היה אוכל באזור

אוהלים הפכו לארמונות, ושוחות לגני פאר ענק

אף-אחד לא היה כמוהו,

הוא היה מיוחד, כל-כך מיוחד.

הו, וואו, איזה כאב, איזה שיברון לב,

זה היה יכול להיות גדול, גדול, אבל זה הלך לעזאזל

זה נשפך על המים, והמים התערבבו במים, ושום-דבר לא קרה

איך זה יכול להיות שמים מתערבבים במים ושום-דבר לא קורה

אני עשיתי ניסויים בביו-כימייה, וגם באלגברה, וביחסים סאדו-מזוכיסטיים,

ולא ראיתי תוצאה כזו, של מים במים, בצורה כל-כך חסרת לב

איי, זה כואב, בבטן, בראש, בלב,

כל-כך הרבה חסרונות במציאת פתרונות לחסמי המחשבה המתפרצת,

כל-כך הרבה מינוסים ופלוסים שלא משתלבים יחד,

הרבה יחסי גומלין בין חלקי פאזל שצורתם משתנה כל הזמן

אני אמרתי לו, פה בין שמיים וארץ - אין פתרונות קסם,

צריך להרוויח בזיעה את מה שבכלל רוצים,

ואם לא רוצים נשארים חסומים

וזה כרוך בהרבה כאב וסבל, רגעים של חוסר משקל,

אבל ככה זה כשרוצים לפרוש כנפיים, ולעוף, לעוף, לעוף.