המילים שנכתבות מעצמן

יציקות בטון...

יציקות בטון...

יציקות בטון!

יציקות בטון?

יציקות בטון...

יציקות בטון...

מוות.

אזנינו ערלות למגע ידיי אדם,

וידיינו גדומות למגע חיי אדם,

ועינינו עקורות למראה תפאורת עולם,

ורגלינו חסרות לתהלוכת רגליי אדם,

ועצמותינו שבורות למשא גוף אדם,

וגלגלתנו ריקה להבנת דברי אדם

כל עוד שפתיים משיחות סיפור ומעשה

כל עוד יד מגישה מים לאדם אחר

כל עוד ירוק צומח באיזה מקום

כל עוד השמש תבער,

אנחנו ניפגש

על אדמות צחיחות,

ועל יערות קפואות

על שדות אבן,

ועל מדבריות קרח.

שמע, מאמי...

היא אמרה בעודה מביטה עמוק לעיניו,

כדי להסיח את דעתו,

בעוד היא מחסלת את חפיסות השוקולד שלו

אני מרגישה את זה מטפס עליי,

מכפות הרגליים, לאורך כל הרגל,

השוקיים, והירכיים, פנים הירכיים...

והיא חייכה כשהיא ראתה שהוא הסמיק,

ודחפה לפה עוד כמה קוביות שוקולד

זה עושה לי טוב כשאני מרגישה ככה,

כאילו זה חודר לתוכי,

וכל מה שאני רוצה שזה יהיה בתוכי כמה שיותר,

לכמה שיותר זמן...

היא ראתה אותו מנסה להסתיר את זקפתו,

ודחפה עוד קוביות שוקולד לפה

אני לא מרגישה את כפות הרגליים,

מרוב שזה מעיף אותי

זה כאילו אני ממש צריכה את זה,

והוא מאכיל אותי בזה...

היא גמרה את השוקולד, והוא ישב לפנייה רועד

בגלל זה אני אוהבת את המוזיקה שלו,

אבל אין כמו שוקולד

היא אמרה והגישה את כף רגלה היחפה לפיו.

הקהל שלה נטש את הבלוג,

והיא לא כותבת יותר

יש כניסות לבלוג,

אבל לא הרבה, לא כמו פעם

בכלל לא כמו פעם

היא כתבה הרבה ומושקע,

היא העלתה צילומים שצילמה בעצמה,

גם צילומים בהם צילמה את עצמה,

זה לא עזר

היא ניסתה להשתמש בסמל המסחרי שלה,

שיערה הארוך מאוד-מאוד,

מגיע עד הברכיים,

גם זה לא עזר

היא צילמה צילומים ארוטיים של עצמה,

היא כתבה על יחסי המין שלה,

זה לא עזר

ואז חבר שלה שעקב כל הזמן, שאל -

בעצם, למה לך להתאמץ? מה את מרוויחה מזה?

כלום, היא ענתה,

ולא כתבה עוד.

היא התיישבה לו על הפנים וזיינה לו את האף

די, די, הוא כמעט בכה,

שקט, עוד לא גמרתי, היא צעקה

היא הלכה לחדר המקלחת, והאף שלו היה אדום וכואב

איי, איי, כואב לי, הוא בכה,

שקט, זין קטן, היא צעקה

הוא שם משחה על האף, הוא שם קרח,

אתן הרוסיות רק דבר אחד יש לכן בראש, הוא צעק

מה יש לנו בראש? היא שאלה בשקט,

סקס, סמים, אלכוהול וכסף,

חוץ מזה אנחנו לא חושבות על כלום

ואם כואב לי, הוא שאל,

תהיה גבר! היא צעקה, מה, אתה בחורה?

בבוקר אין כלום, אפילו לא נשימה

אם הם לא רוצים שתכתוב, אתה לא תכתוב

אתה לא תוכל להיות, אם הם רוצים שלא תהיה

אתה תיילל כמו זאב, 

לרוחות הצפון, לשלג, לקור

ותתכסה במעילים ארוכים,

תטייל ברחובות עם מקל הליכה גדול

בבוקר אין כלום, כי הם לא רוצים שיהיה

אין תרופה לסרטן, כי הם לא רוצים שתהיה

אבל למעשה יש תרופה לכל,

מדיכאון עד אלצהיימר ואיידס,

אבל הם מעמידים פנים שאין

כי עולם סובל ונזקק,

זה עולם שיותר קל לשלוט בו

ומי שקורא תיגר על מוקדי הכוח,

חולה בכל מיני מחלות מסתוריות,

והופך מוכה גורל

אתם רואים אותם ישנים ברחובות,

אחרי שמחקו להם את השכל, הזיכרון והשפיות

הפשיטו אותם מ-כל מה שהיה להם בראש,

כי האנשים ברחוב רצו להציל אתכם,

מהשליטה של בעלי הכוח על גורלכם

הם ידעו משהו,

והמשהו דאגו שהם לא ידעו כלום

המשהו אלו אנשים חכמים מאוד,

עשירים מאוד, מרושעים מאוד,

שבשבילם העולם הוא משחק לגו

הם יכולים להפוך אדם לסובל, או להרוג אותו,

בהחלטה של רגע

וזה מה שהם עושים

לי, לך, להם,

למאות מיליוני אנשים בעולם הזה

הוא יוצא לרחוב עם כובע גדול,

מעיל גשם ארוך, מקל הליכה עבה

מקיש בזגוגיות תפאורת העולם

אולי משהו מחזיק את עצמו,

אולי לא.

>>>>>>>>>>>>>>>>

"מי זה הם?" הוא שאל,

וחייך חיוך מזויף,

של לגלוג מזויף,

כדי לגרום לי להרגיש שוטה

אבל אני ידעתי,

שהוא יודע בדיוק מי זה הם,

והוא פוחד מהם פחד מוות.

"אם תצא נגדם, אתה תסבול,"

לא אכפת לי לסבול

"יכול היה להיות לך הכול,

כסף, מעמד, כבוד,

אבל יצאת נגדם,

ותראה אותך עכשיו,"

"הם יכולים להרוג אותך,

הם יכולים לגרום לך לסבול."

יורד גשם, ואני לא יכול יותר להיות הבובה שלו

הצבעים נמרחים לי על הפנים,

אני נראה כמו אישה מכוערת מאוד

דווקא אני זה שצריך אישה,

ואני מוצא את עצמי הילדה הקטנה של האיש

שהוא מטפח אותי כמו ציור שמוסיפים צבעים,

מורחים גוונים ונקודות פרחים

בערפל הכול נראה ירוק,

אבל ירוק עכור כזה, עתיק

כשהם מתכנסים ומצביעים ואומרים,

דברים שלא שומעים

הם מדברים איתי שפות לא נעימות,

"אתה לא יפה כמו אישה," השפות אומרות

אבל אני לא זז מכאן, יהיה לנו תינוק, אני אומר,

והם שואלים איך בדיוק

כי אני המאמי של הגבר שלי,

והוא קונה לי פרחים,

תכשיטים, איפור ובשמים

ואנחנו לנצח שייכים

רק צריך זמן להפוך את החיים לאמתיים

אבל בשקט אני אוהב אישה,

שאוהבת אותי עם כל האיפור, הלק והתכשיטים

והיא אומרת שזה רק זמן,

עד שהגבר ייצא ממני

ואז אנחנו ניסע לברזיל, אני והיא,

ונחיה חיים חדשים

יהיה לנו ילד קטן, נקנה לו בובה

נגור במוטלים, נדבר מילים יפים,

נצרוך סמים, ניפול מתים...