המילים שנכתבות מעצמן

מה אתה מספר לה שהיא לא צריכה לדעת? מה אתה לא מספר לה שהיא צריכה לדעת? 

חורים ביקום בין מצוי לרצוי

ערבות הנגב צחיחות, ומים לא ירדו שם שנים,

אבל הם ירדו על פניה ולתוך גרונה,

הם שטפו לה את העיניים בשקרים שאתה מאכיל אותה

והיא מחייכת, והיא שמחה, על אותם שקרים קטנים

וזה לא משנה שזו לא המציאות,

אתה הופך את זה למציאות בשבילה, כי היא חולה,

והיא צריכה כל טיפת תקווה בשביל לשרוד את המחלה,

אז אתה מספר לה, ומספר,

שקרים קטנים, לא מזיקים

היא אוהבת אותך מאוד, היא סוגדת לרגליך,

היא תאמין לך גם אם תגיד שהירח עשוי מגבינה

ותחושת הכוח שלך עליה מפחידה אותך, כי אתה לא רוצה לפגוע בה,

אבל אתה משתמש בה, בתחושת הכוח, כדי לשמח אותה,

ומנחם את עצמך שזה עושה לה טוב, שזה בשבילה

אבל מה יקרה כשהיא תגלה?

מה יקרה כשהיא תתלה בך עיניים, ותשאל איך לעזאזל זה קרה,

שהשלת אותה כך, ונתת לה תקוות שווא

אתה תרצה לקבור את עצמך מרוב בושה,

אתה תרצה להגיד לה שעשית זאת למענה

אבל הקשר היחיד שלה אל האדם היחיד שהיא בוטחת בו,

ייפרם

ואם היא לא תאמין בך, ב-מה היא תאמין?

כן, עכשיו אני בבית, עכשיו אני שם,

אני בכל מקום בכל זמן

אם תביטי במראה, תראי אותי

אם תתקלחי, תרטיבי אותי

אם תסתבני...

אני מסתובב ברחובות בחורף,

אני רואה את הצמא שלך לאהבה

את כל-כך צמאה לאהבה,

שאת אפילו מוכנה לאהוב אישה

את לא לסבית ולא דו,

אבל זה באופנה

את מתנהגת כאילו כלום לא אכפת לך,

אבל את בוערת מבפנים,

מנסה למצוא כל מיני נוסחאות להישאר במרכז העניינים,

לעלות את המחיר שלך בעיניי הגברים

משום-מה יש לך יותר תשומת לב,

אבל פחות אהבה וזיונים

ואת לא מבינה מה את עושה לא בסדר,

אם את חוזרת לבית ריק,

יישנה לבד,

ואוהבת את מי שלא אוהב אותך

"למה אני צריכה לאהוב את מי שלא אוהב אותי?"

את שואלת, כי את אישה, ואת מעשית

גברים עושים את זה כל הזמן, וממעטים לשאול

אבל באמת למה? מה זה נותן?

את נותנת לגבר אחר לגעת בך,

אבל רוצה את האחד הזה,

שהלב שלך לא מפסיק לכאוב בשבילו,

ואת בוכה בתחושת נטישה לכרית מהיעדרו

אני מכיר אותך, מאדאם,

ולא מאתמול

אני מכיר אותך בכל העיניים שנתקלתי בהן,

עיניים של אישה שהביטה על גבר

ותמיד היא רוצה, ורוצה,

אפילו לא את מה שהיא צריכה

אישה היא מעשית, והרגש הזה לא מעשי,

אז למה את כל-כך רוצה את מה שאת לא צריכה?

בוא נשים את הראש על הכרית,

ונחשוב מחשבות מנוונות ורקובות,

כי העובדים הסוציאליים האשכנזים אמרו שהם דואגים,

אבל ביטלו כל מחשבה שלך,

וניסו לתכנת אותך,

במקום להפנות את כל העשייה המבוזבזת לטיפול,

של פסיכולוג

אם אתה היית אשכנזי,

היו מסדרים לך פסיכולוג,

אבל מזרחי דפוק זה דבר טבעי,

ככה הוא אמור להיות,

ולכן מה שמגדיר הצלחה בריפוי שלו,

זה שהוא יעבוד ויעשה כסף בשביל אשכנזים,

כשהוא ינהל את החשבונות שלהם

או אולי ישטוף את הכלים שלהם,

או ימכור להם תמרוקי רחצה,

או יעבוד בבית-חרושת על פס הייצור

כי מזרחי נועד לעבוד כמו עבד, הם אומרים,

כשאשכנזים נועדו לנהל את העבודה שלו

ואיך ייתכן שמזרחי ירוויח הרבה כסף?

הרי הוא מזרחי

ואם נדפק לו הראש,

הרי זה טבעי,

הרי הוא מזרחי

אם הוא היה אשכנזי היו מסדרים לו פסיכולוג,

אבל הוא לא ראה פסיכולוג כל חייו, למרות הבעיות,

רק פטפטת בלתי נגמרת של עובדים סוציאליים אשכנזים,

שנועדה להפוך אותו להיות כשיר כדי לעבוד,

בשביל אשכנזים

בשביל אשכנזים המילה "שיקום" למזרחי,

היא להיות עבד לאשכנזי,

ולא באמת שיהיה לו טוב,

אלא רק מספיק טוב בשביל לעבוד.

אני רוצה שהעולם ייפסק,

תנו לי את הבוקר אחר-הצהריים

תנו לי לאכול דייסה עם קינמון,

לעשן נאפס ולאהוב עד אפריקה

אני רוצה שהעולם ייפסק,

תנו לי את הבוקר בשעות הערב

אני רוצה להעביר אצבע של שפתייך,

ולנגב את הדמעות שיורדות מעינייך,

ולהגיד לך שלום

כל העולם נפסק,

נתנו לי את הבוקר בשעות הלילה

הנחתי לכאבים,

כאבתי בשקט במנות קטנות

נגסתי באהבה,

נגיסות קטנות כמו של עכבר,

אני רוצה שהעולם ייפסק,

תנו לי את הבוקר בשעות הבוקר.

האגרטל שלו היה מלא פרחים

מ-כל מיני סוגים ומינים

והם הפיצו ריח נהדר

הכיסא שלו היה ישו וסדוק,

ובקושי הכיל את הגוף שלו,

שלא היה גדול במיוחד

הכיסא נשבר כשהוא ניסה לשבת עליו,

אבל הפרחים עדיין הפיצו ריח נהדר,

ופרחו בריחות משגעים ובמראה מלבב נפש

הוא זרק את שברי הכיסא לפח הציבורי,

חזר לדירתו, ישב על הרצפה והריח את הפרחים.

יש למקס פנים קטנות וחלקות כמו בובת שעווה

מצח גבוה, עיניים קטנות שלא מתעכבות על פרטים

שיער מלא וסתור

העיניים חומות כהות, נותנות תחושה של אמון

מקס עובד על רכב המלחמה בו הוא שולח דלק לפראיים, שמשלמים

הפראיים משלמים בזהב, והם כורים אותו בעצמם מהאדמה

אחדים מהם נהרגים לפעמים בתאונות הכרייה

יש לפראיים מעט מים שהם שואבים מבארות, מי תהום

ג'ו האלמותי והזקן שולט על מאגרים של מי תהום

ג'ו האלמותי גם מזקק דלק מהאדמה

לג'ו האלמותי אין צורך בזהב, אבל הוא אוהב אותו

משרתים אותו צבא של חיילים חסרי דם,

לבנים כמו שלג

גם הצבא שלו, וגם ג'ו האלמותי, משתמשים באמצעים מלאכותיים לשמור על חייהם

על גופו של ג'ו האלמותי מחוברים מכשירים מספקי חיים,

וגילו נאמד לא במדויק בכמאתיים שנים,

כשהגיל ארבעים נחשב מופלג בסביבה זו ובזמן הזה

לצבא החיוור שלו אין כוח פיזי, למעט מעטים שזוכים לטיפולי עוצמה

הצבא מבסס את הכוח שלו על ידע טכנולוגי ומכונות,

וכוח המוח כשהוא שולט על משאבים הכרחיים,

כמו מים ומזון, וכך הצבא מבסס את השליטה של ג'ו האלמותי באוכלוסייה

מקס נוסע שבועות במרחבים לא מסומנים של דיונות חול במדבר

מעל ראשו תלויים הכוכבים, המפות והרובים

חיוורי הפנים, החזקים פיזית שביניהם, מלווים אותו,

באופנועים, משאיות ומכוניות, כדי להגן על הדלק משודדים

כולם חמושים היטב ועמוסים כלי מלחמה.