לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

המילים שנכתבות מעצמן




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

האיש הממהר


הוא משתמש בארגז הכסף לייצר עוד נשק, ולא אכפת לו מי ימות ומי יחיה. כי הוא קטן-קטן-קטן, והעולם גדול-גדול, ונמאס לו לכבות שריפות. הוא קם בבוקר ואז התפלל, ואז יצא לקניות, כי האישה כל הזמן בטלפון, שואלת איפה אתה, בוא כבר, והילד שכבר לא ילד לא יאכל כלום אם לא יהיה אוכל בבית, וכדי שיהיה אוכל בבית הוא צריך לקנות, וכדי לקנות צריך גם זמן. אז הוא יוצא, ויש מזג-האוויר, ואנשים עם משקפיים שמיישירים אליו מבט. מה אתם רוצים, הוא ממלמל לעצמו, לוקח אנחה, לומד זכר ילדות, הולך כמו כפהו השד אל מעוז צור ישועתי, איפה כל האוכל שצריך לקנות ולמכור. הוא קונה את האוכל מעם המדפים, ומזכיר לעצמו שפעם אנשים ייצרו את המזון שלהם בעצמם, או לפחות הכינו אותו, זה לא מקל על הכאב. אותם ערים גדולים של מבוכים בלתי נגמרים, ואותם אנשים יקרים שהם מפלצות ש-להם הוא תמיד צריך לדאוג, הטלפון מצלצל, "כבר אני בא," הולך אל עם הקופה, והתורים ארוכים וקצרים, והקופאית בת זנונים, מסתכלת עליו בלעג, והם קוראים מהתור - כמה זמן, לא נחכה לך, תעשה את זה מהיר ונקי, כמו חירבון. הם יכולים לדבר אליי או עליי, אבל אני לא שומע, הוא מסביר לקופאית, אני שומע פשוט מה שאני רוצה לשמוע, ומה שאני רוצה לשמוע בכלל לא קיים. הקופאית מהנהנת לאות הבנה, והוא שולח ליטוף על לחייה, הולך עם כל הכובד של האוכל בתוך שקיות מזיעות וגלגלות עגלות קניות, בין הכבישים והמדרכות ומעברי החצייה והרמזורים, אל המקום בו הם שמים את הגוף החולה שלהם. "אה, שלום, בן. זוכר שאמרת לי לקנות לך אקסל?" "כן," "אז שכחתי," והוא מסדר את המצרכים בשעה שהבן בוכה שתמיד אותו שוכחים, ומפזם לעצמו איזו מנגינה של בוב דילן, ואז משום-מקום ממש כמו הפתעה שולף אקסל ומראה ל-בן, "אה, חשבתי ששכחתי, אבל לא שכחתי," וכשהבן עושה מסיבות ובלונים לקראת בואו הצפוי של האקסל, הוא מסדר את האקסל במקרר, ויוצא לגלות על מה ולמה היום הזה. "בוא, אתה בא? בוא, איפה אתה? בוא, באת? בוא, למה אתה לא בא?" 
נכתב על ידי קלקטוס , 30/5/2017 14:44   בקטגוריות סיפור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בלבוסטה


את מדמיינת אותי יושב אצלך בסלון, ואת אומרת לי כמה שאני יפה, ושיש לי אף גדול. את אומרת לי - תן לי לשחק לך באוזניים. את אומרת לי - תן לי להעביר אצבעות בשערך. אני כבר לא פה, איפה את? את לא סופרת אותי ממטר, וגם לא אני אותך. את צובעת את הקירות בכל מיני צבעים כדי לשכוח אותי. את מדליקה מוזיקה קרקסית, את תולה תמונות תלת-ממדיות על הקירות של ליצנים עם פה פעור מלא שיניים ודם. יש לך בארנק הכסף גפרור זהב במיוחד בשבילי, להדליק את הסיגריה שלי. את גיבורה על נתחי בשר מתים. על בצלים שאת מקלפת ומקלפת ומקלפת, וקוצצת, כל הזמן קוצצת. הדמעות בעיניים שלי התייבשו, והם לא רואים ולא מרגישים מה את מרגישה. מה לעזאזל את רוצה ממני? השמיים צבועים בכחול מתכתי, ואני פוסע במגפי עור התנין, ושולף סכין מנדן החגורה, מגלף עץ. יש לך את זה בתוך העצמות, בוורידים. יש לך את זה באוזניים שקולטות הכול ממרחקים בצורה על-חושית. יש לך את הסביבון של חנוכה שמבקש שנס גדול יהיה פה. יש לך את התמונות של הליצנים. אבל כשאת באה אליי, לייבש את דמעותיי, הן כבר יבשות. ואין שום סיבה לשחק איתי כמו עם בובה קטנה. בלבוסטה, בלבוסטה, הלב שצועק, שלא יצעק עליי, שלא יצעק עליי, אני לא עשיתי לך כלום, את עשית לי.  
נכתב על ידי קלקטוס , 29/5/2017 21:12   בקטגוריות שירה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קלקטוס ב-31/5/2017 07:18
 



את נראית טוב


אני מתנמנם בפינה כמו כלב שוטה, על המיטה הלא ממש מוצעת, שיכור ובלה, מלא חזיונות של ערפול חושים, מלקק את הפצעים, בוכה על חטאים ושמח על חסדים, כשמנעול הדלת נפתח ואת נכנסת מלאה חרדות, מה אתה עושה שיכור כש-כל האנשים עובדים. אני מחייך ומגחך לצרות מחשבתך, ושוקע עמוק בתוך טמטום ועירפול, ואת פורקת את המצרכים מעגלת הקניות למקרר, ולארון המזווה שעשוי פלסטיק קל וזול. יש לנו עוגיות, את אומרת בתאווה מפחידה, כמו מכשפה, ועינייך בורקות ולשונך מחליקה על שפתייך, עוגיות נוגט, את אומרת, ואני חושב שזו פעם ראשונה לי לשמוע אותך אומרת נוגט, מה זה נוגט והאם את יודעת, ויש לנו נקניקים מעושנים, את ממש נפעמת, וגם אני אעשה חצילים מטוגנים, את אומרת ומשחילה שני חצילים למגירת הירוקים. את כל-כך יפה בטמטומך המטורף, ואני קם במאמץ על לקחת לי בירה מעם המקרר. 


>>>>>>>>>>>>>


אזנייך כרויות לשמוע דברי שכנים, ואני נע מוקסם מהמוזיקה שעורכת צדיקה השפיכה לתוך הרדיו. אני חושבת הם מדברים עליי, את אומרת, ומביטה בי בעיניים בורקות. כאילו אני צריך להיות דרוך, כאילו את אומרת דברי תבונה. אני מכרסם עוגיית נוגט, היא באמת טעימה, ושוטף אותה בבירה מעם החבית, ואת יושבת דרוכה כמו נערה על אופניים, מחזיקה חזק את הספר בין אצבעותייך, זקופה במיטה, ומביטה לקיר כאילו אפשר לראות מילים של אנשים. עינייך מתגלגלות בתוך ארובות עינייך, כי אי-אפשר לשמוע עם העיניים, ואת מותחת את צווארך ומהסה אותי, יש כנראה משהו שהם אומרים. אני הולך למטבח ומלקט בידי פרוסת חציל מטוגן, אוכל אותו כמו שהוא, למרות שאת אוהבת לאכול אותו בלחם, יושב על הכיסא מול השולחן הנהדר שלנו, ומסתכל על המטבח הנהדר שלנו, כל מה שאנחנו רוצים יש לנו פה. נהמת רוגז אני שומע בוקעת מבין שפתייך היפות, ואני מכרסם עוד עוגיית נוגט, הן באמת טעימות, ושוטף עם בירה, את באמת יפה כשאת היסטרית ופרנואידית.


>>>>>>>>>>>>>>


Street Art by Obey:


 

נכתב על ידי קלקטוס , 23/5/2017 18:04   בקטגוריות סיפור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מפלים


כיוונתי את הרדיו לאהבה,

ושרה אותו אישה

קולה ענוג ולא מתייסר,

אבל גבר אוהב יותר

אהבתי את המילים הנשפכות כמו מפל,

מצוק החוכמה של נשגבות המחשבה

אהבתי גם את קולך המתוק,

כשהוא ענה יפחה של קינה ותאווה

ואני הלכתי בין הסלעים עם מקל ועיניים מכוסות,

ראיתי בעיניי רוחי הרבה מדבריות וריק מלא אהבה

וכשאני קם בבוקר, ומחזיר את נשמתי במים קרים,

מי אם לא סיגריות קטנות וקפה מעירים אותי לחיים

זו מן סהרוריות של חיים בתוך חיים,

בו המוח חושב לא מה שהוא מרגיש

בו המפלים אמתיים, והם נופלים מ-כל הצוקים

והבריכות מלאות אהבה וחיים בו כולם טובלים

אני הלכתי אחרייך עיוור,

ואת ירקת לי בפרצוף

זה קל יותר כשהצעדים אטיים,

ויש זמן לחשוב ולהרגיש את התחושות,

גם כשהכול נופל סביב, יש ל-מה לחכות,

גם אם לא היה, אנו רואים למרחקים

כמו המפלים שעוברים דרכים,

ותמיד נופלים באותה נקודה,

מים מתחלפים.

נכתב על ידי קלקטוס , 23/5/2017 16:53   בקטגוריות שירה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היהלום


כמו מה זה נראה?

כמו תולעת שמכרסמת תפוח

אני מפליג על שבעת הימים,

למצוא עולמות חדשים,

עם תפוח רקוב,

שתולעת מכרסמת בו

 

יש לי ים של זמן,

בתוך הים הקפוא

לחתור במשוטים בקרח,

לעלות דגים ברשתות

אנחנו מלחים של חופש

עזבנו את נשותינו בוכיות על החוף

אין שום סימן ליבשה,

אין שום סימן למגדלור

אנחנו מפליגים בחושך על ים קפוא

אולי כשנגיע נראה

 

הירח שורף מלמעלה,

ורוח מחליפה כוכבים

אנחנו ראינו את היהלום כשהיינו קטנים,

הרגשנו כמו אבירי חופש אמתיים

הוא נלקח מאתנו על-ידי הטייקונים השולטים בימים,

והוחבא במבוכי מערות רטובות פתלתלות של מזימות 

 

ארצות הטייקונים אכזריים ומבוצרים,

ונשמרים על-ידי מפלצות ושדים

וקרוב לוודאי שאנו חותרים אל מותנו בעיוורון,

מסונוורים מבוהק היהלום.

נכתב על ידי קלקטוס , 20/5/2017 05:17   בקטגוריות שירה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לבנה בחומה


אנחנו ילדים של שנות התשעים

אנחנו זומבים

אנחנו אוכלים הרבה כדורים,

ובאמת משתכנעים שכולם צודקים

אנחנו רצינו לעשות מהפכות,

אנחנו רצינו לעשות שינוי עם אביב גפן,

אנחנו זעמנו וכאבנו עם נירוונה,

אנחנו הבנו ש-כל העולם הוא בן ערובה של בעלי ממון,

ולא רצינו לעבוד 12 שעות בשביל פרוטות,

לא מצאנו טעם ללמוד, אם זו תורת שטיפת המוח של הממסד,

שנשלט על-ידי בעלי ממון,

שלא אכפת להם בגרוש מאף בן-אדם,

לא ממני, לא ממך, רק מהכיס שלהם

אנחנו הבנו את זה, רצינו מהפכות

אבל שברו אותנו,

והיום אנחנו הורים, כי שיכנעו אותנו שככה צריך

ואין לנו ברירה, אלא לדאוג לפרנסה,

ולעשות את כל מה שמרדנו נגדו

והיום, שנת 2017, שנות התשעים שוב פה,

והילדים שלנו הפכו להיות מה שאנחנו היינו

אבל מה אנחנו עושים? אנחנו כועסים עליהם, כמו שההורים שלנו כעסו עלינו

אנחנו עושים את אותם טעויות שההורים שלנו עשו,

ומענישים את הילדים שלנו כי הם מתנהגים... כמו שאנחנו התנהגנו

אנחנו אומרים להם לא להאמין ל-מה שאנחנו האמנו,

ולא מבינים למה הם שונאים אותנו

אבל הרי אנחנו מתנהגים כמו ההורים שלנו,

וגם אותם שנאנו

אז ב-מה חטאנו, ילדי שנות התשעים?

שנכשלנו, שנרדמנו בשמירה, שלא היינו מספיק חכמים,

לעשות מה שצריך כדי ש-מה שקרה לנו לא יקרה לילדינו

ועכשיו הילדים שלנו כועסים, ובצדק

הם מעשנים סמים, הם אובדניים, הם משוגעים,

הם מכורים לאשליות, הם בולעים כדורים, הם חותכים את עצמם

בדיוק כמו שאנחנו ההורים היינו כשהיינו בגילם

אז למה אנחנו כועסים עליהם?

שכחנו מה היינו, שכחנו ב-מה האמנו,

הפכנו מורים, פוליטיקאים, אנשי-עסקים,

הפכנו מה שאנחנו שנאנו

הפכנו עוד לבנה בחומה,

של הילדים שלנו. 

נכתב על ידי קלקטוס , 20/5/2017 03:34   בקטגוריות שירה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני רוצה להגיד שלום לכל אויביי ודורשי שלומי,

שלום-שלום

 

מה נסגר אתכם?

 

הו, איזה ים גדול, הוא ממש גדול,

אפשר לטבוע בתוכו

אולי באמת נטבע?

יאללה

 

זהירות, בא כריש, מה נעשה?

נברח, נברח

 

הוא משיג אותנו, מה נעשה?

נצלול, נצלול

 

גם הוא יודע לצלול...

נצוף, נצוף

אבל... 

שיט, אכל אותנו הכריש,

עכשיו אנחנו מתים.

נכתב על ידי קלקטוס , 15/5/2017 13:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  קלקטוס

בן: 9




7,143
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקלקטוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קלקטוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)