לחיים מומנטום משלהם

בשביל להציג את עצמי בצורה פחות שתחית מהפוסק הקודם (והראשון) שלי, החלטתי לספר איך פגשתי והתחלתי לצאת עם החבר שלי.

לצורך שמירת האנונימיות בבלוג, נקרא לו ק', אבל שאר השמות בבלוג השארו במלואם.

זה התחיל במאי 2013. אז עבדתי העיריית פילדלפיה כסטאז'ר במחלקת הבנייה של העירייה בזמן לימודי התאר הראשון והשני שלי, שעשיתי במקביל.

הייתי די חדש לעולם הדייטים. לא הייתי תמים, ולא הייתי חסר ניסיון, אבל מערכות היחסים היחידות שהיו לי עד אז היו מאד נסיבתיות.

בחצי שנה שקדמה לכך יצאתי עם כמה בחורים באופן יותר רציני מבלי שאף אחד מהר ישרוד מקסימום 2-3 דייטים.

ואז פגשתי אותו:

ג'ים.

ג'ים עבד בשביל חברת המזון לבעלי חיים הגדולה בעולם בתור מנהל אספקה שמוכר בסיטונאות לכל המרכולים המקומיים בצפון מזרח ארה"ב, כוח קנייה פי כמה וכמה ממדינת ישראל.

המשרה הקנתה לו עבודה נוחה מהבית ושש ספרות בדולרים בשנה בגיל 25 בלבד. הוא בדיוק עבר לפילדפיה ממדינה אחדרת להיות קרוב יותר למשפחה שלו וקנה דירת שני חדרים ענקית (120 מ"ר) במרכז העיר.

על הנייר הכל היה מושלם. בתכלס, לא כל כך.

הוא היה אנטיפט וקמצן ברמות שלא יתוארו. סגור ומתוסבך אמוציונאלית, צדקן בצורה דוחה, ובדיעבד כנראה גם בגדן.

בדיוק שישה חודשים אחרי שהכרנו, חגגתי יום הולדת.

בדיוק באותו יום ג'ים החליט שהשרטון שעליו עלתה שמערכת היחסים שלנו שבר את גב הגמל ונפרדנו.

היום הולדת שלי והתוכניות המשותפות שהיו לנו לחג ההודיה וחג המולד נהרסו.

ובגלל שהיחסים היו עכורים כבר זמן מה שמתי את מה שהיה מאחורה והסתכלתי קדימה.

בשנה שאחרי יצאתי להרבה דייטים. אולי מאות.

אך מסתבר שאתרי הכרויות הם לא רק לדייטים, אלא אפשר גם למצוא שם חברים. התחברתי עם די הרבה אנשים שיצאתי איתם לדייטים גם אם הדייט היה באווירה רומנטית או אפלטונית.

כך בינואר, חודשיים אחרי הפרידה מג'ים, פגשתי את קארל.

קארל היה נשוי והוא השתמש באתרי הכרויות לפגוש אנשים, מה שקשה לעשות בחיי נישואין רוטיניים.

נפגשנו כמה פעמים והיה לנו די הרבה במשותף, ובסוף ינואר הוא הזמין אותי אליו הביתה לחגוג את יום ההולדת שלו.

הגעתי אליו, בית נאה, בערך 10 אורחים היו שם כשהגעתי.

בעלו בדיוק סיים להתארגן ואז הוא ירד למטה להצטרף למסיבה.

וככה פגשתי את ק' בפעם הראשונה - במסיבת יום ההולדת של בעלו דאז.

למסיבה הצתרפו עוד כ10 אורחים.

אני ביליתי את רובה עם ק' וכמה מהחברים שלו.

דיברנו על שפות.

כאמור, אני מדבר אנגלית ועברית. אני גם מדבר צרפתית די טוב, היפנית שלי חלודה, ואני מבין בשפות ובלשנות באופן כללי די טוב.

ק' שולט באיטלקית באופן שוטף בנוסף לאנגלית. הוא גם מדבר קצת צרפתית, ספרדית, יפנית, סינית, וגרמנית. מאז שהתחלנו לצאת הוא התחיל ללמוד עברית והוא קולט בקצב מסחרר.

הקולגה שלו, מאט, הוא צרפתי מדרום צרפת, והיה שם עוד חבר שמדבר גרמנית ועוד כמה שפות.

אנשים התחילו לעזוב את המסיבה והשעה נהייתה מאוחרת.

קארל סידר לי מיטה על הספה.

התמקמתי לי על הספה וקארל בא לראות שהכל בסדר לפני שהוא עלה לחדרו.

אבל איך שהוא עלה הוא זרק כדרך הגב "אתה מוזמן להצטרף אליינו".

הנושא נשמע לי מאד תמוה, אבל עליתי בכל זאת.

וכך מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי בשלישייה.

האמת שלא הרבה קרה ומהר מאד נרדמנו שלושתינו.

בבוקר נודע לי שהם ב"מערכת יחסים פתוחה".

דבר שנראה לי די תמוה בהתחשב במה ששמעתי משניהם, אבל זרמתי.

חזרתי הביתה והמשכתי במסע החיפושים שלי אחרי הדייט האידיאלי.

נפגשנו עוד פעם במסכת מינית אך בגדול נשארנו חברים אפלטוניים.

הקשר דעך עם הזמן.

אני המשכתי לצאת.

במקביל קארל אמר לי מספר פעמים שק' כל הזמן היה שואל אותו איך זה יכול להיות שאני פנוי

ואיך זה שאף אחד לו חוטף אותי.

וחלפה שנה ושוב הוזמנתי ליום ההולדת של קארל.

אלה שהפעם המסיבה בוטלה ברגע האחרון בצורה דרמטית.

לא כ"כ ידעתי או הבנתי למה, אבל הצעתי את עזרתי בכל צורה שהיא.

משהו כמו שבוע אחרי קארל ואני יצאנו לארוחת ערב.

הייתה לו בשורה חשובה לספר לי.

גירושין.

הוא וק' נפרדו והם מתחילים תהליך גירושין.

הסיבות שהוא נתן נשמעו תמוהות וחלקיות אבל בגדול נשמע שמה שהיה ביניהם 9 שנים לא הלך לכיוונים חיוביים.

וכבר היה לקארל חבר חדש והוא תכנן לעבור לגור איתו מיד בתום התהליך.

זו הייתה הפעם האחרונה שדברתי עם קארל. מאז הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

כחודש אחרי ק' פנה אליי.

הוא לא ידע שידעתי מהגירושין.

הוא אמר שהוא רוצה לשמר את הידידות למרות המצב, מה ששימח אותי.

יצאנו לארוחת ערב, אוכל הודי.

בפעם הראשונה שמעתי את הצד שלו, ולאחר מכן עוד כמה צדדים ממה שבאמת קרה שם.

מסתבר שהמערכת יחסים הפתוחה הזו הייתה פועל יוצא של סטאטוס קוו שקארל יצר.

הוא התחיל לצאת עם גברים מאחורי הגב של ק', באופן מיני ורומנטי, ושק' גילה, הוא הסכים להתפשר בשביל לשמר את היחסים.

המצב התדרדר, קארל חצה הרבה קווים אדומים מוסכמים וק' נשאר באי נוחות עם המצב.

קארל התחיל להציב לק' אולטימטומים וק' גילה תמלילי שיחות שצרמו לו וגרמו לו לעזוב ולפרק את החבילה.

מהר מאד אחרי זה ק' ואני התחלנו לצאת באופן לא רשמי.

חוסר הרשמיות נבעה מהעובדה שלא ידעתי איפה אני אהיה בחודשים הקרובים.

הייתי חודשיים ספורים מסיום התואר הראשון והשני.

הייתה לי הצעת עבודה בניו יורק שלא היה אפשר לסרב לה,

אבל היו לי בעיות עם הויזה שנלחמתי לסדר.

אחת האופציות שלי במלחמה על הויזה בשלב מסויים היתה הגירה לקנדה.

אופציה אחרת הייתה מעבר עם ההורים.

בקיצור, הייתי בבעיה רצינית שלא ידעתי איך לצאת ממנה ולא ידעתי איפה אגור בתום הלימודים.

אחרי שדיברתי עם כמה אנשים באוניברסיטה, אחד הפרופסורים הבכירים בתוכנית שלי שעשיתי איתו מחכר כבר כמה פעמים פנה אליי עם הצעה יוצאת דופן.

היה לו פרוייקט ממומן והיה חסר לו סטודנט אחד בשבילו.

בקיצור, זו הייתה הצעת עבודה.

לימודי דוקטורט ממומנים עם משכורת, בלי אפליקציות, בלי מבחני קבלה, בלי ראיונות, פרוייקט מסודר, ותואר דר' תוך שלוש שנים.

וכמובן, ויזת תלמיד מסודרת שמכנה לי להשאר בארה"ב עד תום הלימודים ואז עוד קצת.

בנוסף לכל הטוב הזרם אליי באימייל אחד, זה גם אמר שאני אשאר בפילדפיה, וק' ואני נוכל לצאת.

מאז הליך הגירושין הושלם,

אני עברתי לבית של ק' שנהיה 100% שלו אחרי הגירושין עם עוד שני שותפים,

אימצנו את הכלבה שלנו, סיידי,

התחלתי את לימודי הדוקטורט שלי,

ההווה נראה מאד ורוד,

והעתיד אף נראה ורוד יותר.

אני כותב את הפוסט הזה מאותה ספה שעלייה לפני כמעט שנתיים בסוף לא ישנתי.

הנה תמונה של סיידי מהיום בבוקר.

עד הפעם הבאה,

ת'