כי מעצבן אותי שכבר לא איכפת לך, בדיוק ברגעים שאני הכי צריכה אותך בעולם.

אני יודעת שאני כן חשובה לך, אני פשוט כבר לא מרגישה את זה...

מעצבן אותי שבדיוק כשהכל פתאום קורה ושאני רוצה לבוא ולספר לך מה עובר עליי כי אתה המפלט היחידי שלי אז פתאום אתה מתרחק.

כשאני מרגישה חרא הדבר היחיד שאתה עושה זה לרדת עליי בצחוק שאני "אימואית קשחוה ודכאונית.." או משהו כזה.

אתה בכלל לא מבין מה עובר עליי!, אתה כבר לא יודע כלום...

כי אתה גם לא ממש מתעניין.

כבר לא איכפת לך..

אני בטוחה שהיית מגיב כמוני אם היית אמור לעכל איכשהו את מה שאני אמורה,

ואני בטוחה שלי כן היה איכפת ושאני כן הייתי שואלת אותך מה עובר עליך.

לפעמים אני מרגישה שנקשרתי אליך יותר מדיי וזה סתם מעצבן ופוגע בי בסוף אז אני מעדיפה להתרחק, אבל אני פשוט לא יכולה כי אתה חשוב לי מדיי...

לפעמים זה מרגיש לי ממש כמו אובססיה ואז אני פשוט מגעילה את עצמי.

להעמיד פנים שלא איכפת לך כי זה ממילא לא ישנה כלום.

~