הבחור מולי טובע. לפחות זה מה שהבנק אומר לו.
הוא נושם בכבדות. כמי שעיף מהניסיון להכות במים ולצוף.
זוג צעיר פלוס שני ילדים קטנים, עם הכנסה מכובדת וחוב מטורף שהולך ותופח. אין להם מושג איך.
הייעוץ הפיננסי שקיבלו סייע להם להרים את הראש במשך כמה חודשים, אבל מהר מאוד חזרו לסורם.
- "קשה לי לשנות הרגלים, ובכלל, אני רוצה קצת לפנק את עצמי. אני עובד קשה ומגיע לי. לא?"
"הכל קשור להכל" – אני נואם בידענות, מטיף ובעיקר בנאלי. לכן אני "מחפש מסלול מחדש", כמו ש-WAZE אומר, ומנסה להתנסח בצורה שלא אגעיל את עצמי:
"תראה, אני מאמין שיותר קל לשנות הרגלים ותבניות כשאתה עוצר להבין מה מניע אותך. ולמה כדאי לך.
בכל תחום חיים: למה אתה עובד במקום ההוא, מי החברים שלך, מה הכישורים והחסמים שלך ומה היית רוצה להשיג בעתיד. תזכור - ההתנהלות הפיננסית שלך היא תוצאה של כל אלו. למרות שנראה לך שהיא המניע להם."
הוא מנסה להפנים אבל אני רואה בפניו החתומים שלא ירד לסוף דעתי.
- "למה למשל קנית אייפון חדש? אני לא שואל בביקורתיות. אני מפרגן. פשוט מנסה להבין מה מניע אותך?"

- "הקודם עבד קצת לאט וגם בא לי להתפנק בחדש. את הקודם נתתי לבן שלי."

- "ולמה טלפון מפנק אותך? לא נשמע משפט מוזר?"

- "אני מבין שזה נשמע לך מגוחך, אבל לי זה עושה טוב! מה אני יכול לעשות..."

- "אבל למה זה עושה לך טוב? מה בדיוק? תסביר."

- "אין לי שמץ... רוב היום אני עובד קשה, ועם הראש צוות הדפוק הזה. אז כיף לשחק עם הצעצוע החדש ולהתנתק קצת"

- "אז זה פיצוי? על מה?"

- "אני מניח שזה סוג של... אולי על היום המשעמם שלי. להכניס קצת עניין והתלהבות לחיים."

- "וכמה זמן לקח מאז שהחלטת לקנות ועד שקנית?"

- "חמש דקות. אני לא מושך החלטות! זה אחד היתרונות שלי."

- "החלטה מהירה זו תכונה שלך. אני מניח שבתחומים מסויימים היא משאב נפלא ובתחומים אחרים, כמו כאן, היא דווקא חסם... אין דחיית סיפוקים בכלל. בא לי – אני קונה."
- "כנראה. גם היועץ הפיננסי העיר לי – אבל זה אחד הדברים שנשאר לי להנות מהם בחיים"

דמיינו לרגע משטר טוטליטרי דורסני.
בכל 10 דקות היה נפסק השידור ברדיו ובטלויזיה למשך דקה והיתה מופיעה פרופגנדה, שמטרתה שטיפת מוח.
(כמו סצנת "התיקון" מהסרט "התפוז המכני" או רעיון מתוך "האח הגדול". לא זה של ערוץ 2. אלא 1984)
גם אם הייתם מתנגדי שלטון, לאט לאט היו מחלחלים ממסרים. ילדכם היו מפנימים הרבה יותר. מזעזע, לא?
התעמולה פשוטה: בכדי להיות מאושרים באמת אתם חייבים לקנות משהו, עכשיו!
המטרה: אילוף ל-"אי דחיית סיפוקים".
תוצאה: אנשים רוכשים מוצרים ללא היכר, ועובדים כמו מטורפים על מנת לאפשר לעצמם לקנות עוד. לופ!

- "אז פה אולי הבעיה. לא? למה זה אחד הדברים שנשארו לך? למה שלא חלק גדול מהחיים שלך יהיה כיף? לא מגיע לך?"

- "מגיע בטח. אבל זה לא מציאותי. אי אפשר להתפרנס מרוב הדברים שהייתי נהנה לעשות"

- "תגיד, איך הילדים שלך. בעיקר הגדול בקטע הצרכני?"

- "אל תשאל, הוא חייב נעלי כדורגל חדשות כל חודש כמעט.  ורק אדידס... אה, אני רואה לאן אתה הולך... בקטע של דוגמא אישית. כן?"
שתיקה. אני ממתין בסבלנות שימשיך בתובנה.
- "ברור שאני מגדל דור נוסף בזבזן כמוני."

- "אני לא בטוח שכמוך. מה החינוך שהוא מקבל, בהשוואה לחינוך שאתה גדלת עליו?"

- "יותר גרוע.... צודק. יש סיכוי שהוא יחיה בכלל בלי חשבון. אני עוד מתאמץ לחסוך.
וואי. אני אבא נורא!"

- "לפי התגובה אתה כנראה אבא מאוד אכפתי. אולי עכשיו יש לך מוטיבציה לשנות את ההתנהגות הזו.
אבל קודם כל בוא נתרכז באימון למצוא איך למלא לך את החיים בהגשמה. של עצמך."

- "אני מניח שזה כמו לאכול בלי הגבלה. לנסות למלא איזה תיסכול."

- "תתפלא אבל יש המון דרכים שאנשים ממלאים את החלל של המימוש העצמי בעודף סיפוקים מזדמנים:
אוכל, סקס, קניות ואפילו עודף ספורט. בלי יכולת לדחות או להמעיט"

-"כן... ונראה שדווקא את הסיפוק האמיתי בחיי אני דוחה..."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

* את החג "בלאק-פריידיי" לא תרגמו לעברית ובצדק. "יום שישי השחור" היה קולע יותר למשמעות ה"חג". 

הוא מזכיר לי את פסח, רק הפוך- כניסת מצרים. הנה הסבר למה – אז שיהיה לנו חג עבדות שמח...

הקטעים בבלוג מבוססים על מתאמנים עם שינויים מהותיים שלא מאפשרים ולו לרמז על המתאמן