- למה בעצם את לא מנסה לקבל תפקיד של ראש צוות? את הכי מנוסה שם, לא?

- אני מפחדת להכשל!

יש רגעים שנדמה שאפשר להריח את הפחד. הוא קורן מפניה ומקצות אצבעותיה הרועדות ומתפשט בחדר.

- למה שתכשלי?

- כי בתור אנליסטית אני טובה, אבל עם האחריות של ראש צוות אני מפחדת שלא אצליח?

- במה? תסבירי. סיפרת שהובלת צוותים בפרויקטים שונים ללא ה"title". מה ההבדל?

היא משתהה. בכל האימונים היתה רהוטה וקולחת, אבל הפעם היא מגומגמת. קצת משותקת.

- אני... אני מניחה שאין ממש הבדל אבל... אני... מפחדת לעשות את זה לא טוב מספיק.

- לא טובה מספיק מקצועית? כמנהלת? מה הכוונה?

- לא יודעת. לא טובה כמו שאני חושבת שצריך לעשות את התפקיד.

- רגע. אז בעצם את לא מפחדת להכשל? את פרפקציוניסטית ודואגת שזה לא יהיה מספיק טוב בעיני עצמך. זה שונה.

האימון הזה רווי שתיקות. אבל שתיקות מהסוג הטוב. כאלו שכמעט שומעים בהן את הזמזום של רשתות הנוירונים במוח של המתאמן מנסות לחבר את הקצוות לתמונה בהירה.

- כנראה שאני מפחדת שלא אעמוד בקריטריונים שלי. נכון... יש לי תמונה בראש איך צריך להיות ראש צוות אידיאלי ואני חוששת לאכזב את עצמי.

- אז את מעדיפה להשאר בצללים מאשר להתקדם ולהיות לא מושלמת.

- כנראה....

- בואי נניח שהיית לוקחת את התפקיד ועושה אותו באופן לא מושלם. לטעמך. איך היו חברי הצוות מסתכלים עליך? והמנהלים שלך?

- אה. דווקא מהם אני לא מודאגת. אני מניחה שכולם יהיו מרוצים: גם המנהלים שלי וגם הצוות. אני תמיד מביאה תוצאות ובקצב טוב. אתה צודק, אני מודאגת שזה לא יהיה מושלם בעיני: חלוקת משאבים לא אופטימלית, לא הזמן הכי קצר שאפשר. דברים כאלו.
שתיקה.
- אני ממש ביקורתית כלפי עצמי. אבל זה החינוך שקיבלתי. לעשות הכל הכי טוב שאפשר. אין פשרות!

- אבל את רואה שזה חוסם אותך מלהתפתח, ולהתקדם. מה עדיף?

- עדיף גם וגם: להיות ראש צוות מושלמת...חח...

- ואם את חייבת לבחור? להשאר במקום או לקחת סיכון ולעשות עבודה כמעט מושלמת. לפחות בהתחלה. אגב, יש סיכוי שתשתפרי עם הנסיון.

היציבה שלה בכסא מראה על חזרה לשליטה. היא מהרהרת. רק הריון של שתיקות ארוכות מוליד תובנה עמוקה.

- אני חייבת לעשות את הקפיצה הזו! ואני צריכה ללמוד לתת לעצמי לעשות הכי טוב, גם אם זה לא מושלם.
...וואוו - אני ממש האויבת הכי גדולה של עצמי!

- כולנו...