- פעם חשבתי שבניגוד לאבא שלי שעבד מהבוקר עד הערב, כשתהיה לי משפחה אני אקדיש המון זמן לילדים שלי. אני עוד זוכר את התחושה כילד, מנסה לבקש ממנו לאמן אותי בכדור או לצייר איתי והוא אף פעם לא פנוי.

- ומה קרה לך?

- אני משקיע המון זמן ואנרגיה בעבודה וכשאני בא הביתה אני חייב להרגע כמה שעות בגלישה באינטרנט ובהייה בטלויזיה. הילדים מתים שנשחק קצת או נדבר על היום שלהם ואני באמת מנסה אבל בחצי אוזן מול איזשהו מסך. והופ אנחנו כבר בסידורי שינה ומקלחת תוך כדי צעקות רמות שלי ואז אחד מהם בוכה ואני לוקח ללב וכועס על עצמי שזה המצב. לפני השינה אני מבטיח לעצמי שמחר אני אתאמץ להיות יותר זמין להם, גם לאישתי. ותנחש מה קורה למחרת?

- אני מנחש... בוא נעשה רגע נסיון: בוא תעזור לי לצייר עוגה שתייצג את חלוקת הזמן שלך, שעות שאתה משקיע בשבוע, בלי שבתות וחגים, בתחומי חיים שונים.

אנחנו מתחילים לחשב שעות לכל נושא בשבוע שלו מציירים ביחד את העוגה הזו:

- נפלא! וברשותך עוד עוגה. קומה שניה. זה יישמע לך ממש דומה: האנרגיות שנדרשות ממך בכל תחום. ההבדל הוא שעכשיו זה יותר דברים שיושבים לך על הראש, כל יום, ולא בהכרח הזמן שמוגדר עבורם. תנסה לאמוד בשעות ונצייר שוב שבוע ממוצע.

הפעם זה רץ מהר יותר וחמש דקות מאוחר יותר אנחנו מקבלים את התוצר הבא:

- אתה רואה את ההבדל?

- כן בטח. תמיד חשבתי שזמן ואנרגיה זה אותו הזמן. וואו, אני נשמע כמו פיסיקאי גרעין...חח... אני רואה שאני מוטרד מפרנסה 50% מהזמן. ולמרות שאני לא ממש מקדיש למשפחה והחברים זמן, אני טרוד מאוד בנושאים האלו. רואים בדיוק למה לא נשארת לי אנרגיה... עצוב. אבל תגיד, אני בטוח שרוב האנשים כמוני. לא?

- אתה באמת מנסה לעודד את עצמך בסיגנון "צרת רבים חצי נחמה" ועוד משפטים כאלו?

- חחח. אני מניח שאם לכולם חרה אז אני לא מרגיש דפוק במיוחד. כן...

- אני מניח שרוב האנשים במצבך. מצד שני יש אנשים שחיים בסיפוק, לא כל הזמן, אבל רוב הזמן. וחושבים שהם ראויים לכך. לא היית שואף, לכל הפחות, להיות חלק מהקבוצה הזו?

- שואף בטח. אבל השאלה אם זה ריאלי לגביי?

- אפשר להתכוון לשם לפחות. לא? בוא נכין עוד עוגה האחרונה: החזון שלך לעוד שנתיים. הוא חייב להיות מבוסס על סדרי העדיפויות שלך. הערכים שלך. כדי שתוכל להיות שלם יותר.

- החלטת לעייף אותי היום...

- לא הבטחתי אימונים בלי זיעה. ותזכור - בעתיד הזה אין דוד שמוריש לך מליונים, מה שאומר שאתה עדיין עובד. מתפתח ומנצל את הזמן טוב יותר כמובן, אבל עדיין עובד. בוא תתאר את הרכב השעות השבועיות שלך בעתיד הזה.

אנחנו רוכנים על הטאבלט, כותבים, מוחקים, משנים עד שהוא מרגיש שלם עם הקומה התחתונה של העוגה:

- מה אתה רואה כשאתה מסתכל על העוגות זו מעל זו?

- מצד אחד, אני רואה את הפער הברור בין החזון לחיים כיום, בפועל. אבל החזון דומה לאנרגיות שאני משקיע היום. רק שבניגוד להיום, הדברים שאני לא עושה יושבים לי על הראש ובעתיד אני מקדיש את אותה אנרגיה לעשיה.

- מעולה. בחזון שלך גם נשאר לך זמן לעצמך. שזו לא מילה גסה... זמן להתפתחות האישית שלך: ללמוד, לעשות ספורט, להתנדב ולממש את הפרויקטים שרצים לך בראש.

- תכלס מרוב עוגות בא לי מתוק...

[הערה: מי שמכיר אותי יודע שבדומה לגלגל החיים וליומן האושר, גם העוגות האלו יהפכו בקרוב לכלים אינטרקטיביים...]