- אני מניח שהיתה צריכה להדלק לי נורית אדומה כבר בשלב הזה.

- כן... כשמישהו שאומר לך 'סמוך עלי' ודואג רק לתחת של עצמו, הוא בעייתי...

- לא סתם דואג לעצמו. בדרך מפיל את האשמה עלי, כך שכל המשקיעים בטוחים שאני הבעיה בחברה.

- הייתם גם חברים מחוץ לעסק או שזו היתה שותפות עסקית בלבד?

- זה בדיוק הקטע. לא אגיד חברים-חברים אבל היינו יושבים הרבה אצלו ואצלי בבית לחשוב, לתכנן. הכרתי את הילדים שלו והוא את שלי. היינו יותר מסתם שותפים שהקימו יחד עסק. ולכן תקיעות הסכין האלו היו מפתיעות. כל פעם. ותמיד עם הסבר מנומק ומרגיע. הוא לא היה אשם – זה החרא השני שעיוות את מה שאמר.
בכל אופן נראה שלאחרים היה פיוז יותר קצר מאשר לי ולאחר סדרת 'פיצוצים' בחברה - הדירקטוריון דרש לפטר אותו. הצבעתי היתה הקובעת. הוא הגיע אלי הביתה כמעט בדמעות ואמר: "תעשה מה שנראה לך לנכון אבל אם אתם מפטרים אותי - אין לי מושג מאיפה אביא אוכל לילדים שלי..."

- זה נשמע לי כמו סחיטה רגשית ברורה. לא?

- תצחק, אבל עוד במעמד עצמו הבנתי את המניפולציה הרגשית ועדיין לא יכולתי מוסרית להתעלם. הרגשתי שאם מישהו מגיע למצב שהוא צריך להתחנן אז אסור לסרב לו. הוא נשאר לעבוד אבל החלטתי באותו רגע שהקשר האישי בינינו נגמר. לתמיד.

- אוקי. אמרת שזה לא מקרה בודד.

- ברור... כמה שנים לאחר מכן, חברה אחרת שהקמתי עם שני שותפים, אני מגלה שאחד מהם מנצל קבוע את הקופה המשותפת וטס על חשבוננו לחו"ל לנסיעות פרטיות. כלומר ממלא עלויות של טיסה עסקית וטס לעוד שבוע לטיול או לעסקים פרטיים שלו.

- התעמתם איתו ?

- לא בדיוק. ביקשנו דוחות מפורטים והוא הודה "שטעה" באחת הטיסות. אני ממש מרחם עם מי שמשפיל את עצמו לרמה כזו. במושגים של חברה זה כסף קטן אז לא עשינו עניין, אבל מאז לא יכולתי יותר להסתכל לו בעיניים או לסמוך עליו.

- אז ממה זה נובע? הבחירה בשותפים לא ראויים.

- מטבעי אני מאמין שאנשים הם טובים מיסודם. אני רואה את הילד שבתוכם ומתחבר אליו. מתעלם מהקליפות המכוערות שעטף את עצמו במשך השנים. זו הנקודה שמכשילה אותי פעם אחר פעם...

- כשחברת אליהם, הכרת אותם מקודם? או מה בדקת לגביהם בדיוק?

- נראה לי שהתלהבתי שהם היו מוכנים לקחת על עצמם את המשימות שפחות מתאימות לי. הם נראו לי שותפים משלימים עסקית. לא חשבתי על הבעיות האישיות. לקח לי זמן להבין שזה כמעט כמו נישואין...

- אתה יודע, זה מזכיר זוגות שמתחתנים בלי לברר אם יש להם אותם חלומות: כמה ילדים כל אחד רוצה, איפה לגור, כמה שעות יעבדו, איך יחלקו את המטלות. יש הבדל גדול בין זוגיות - לבין נישואין. כמו שיש הבדל בין תכנון מייזם - לבין תפעול חברה.

- ברור. הבדל עצום. אבל אני לא חייב לאהוב או להתחתן עם כל שותף.

- לא להתחתן ,נכון. אבל זה מישהו שאתה הולך לבלות איתו המון שעות כל יום, מישהו שצריך לתמוך בך ברגעים קשים ואם אין כימיה ברמה האישית ובעיקר אם הערכים שלכם והשאיפות שלכם שונות – זה ממש לא יילך.
למשל: אם יש לך קוים אדומים שלא תחצה גם עבור כסף ולשותף שלך הם נראים סבירים, אם המטרה שלך לחיות טוב והמטרה שלו להתעשר מהר מהמיזם, אם לך חשובים היחסים עם העובדים והוא חושב שהם כלים להשיג את המטרה ועוד.

- כן. נכון. עם הראשון גיליתי שהוא רוצה להתעשר תוך שנה. לא מעניין אותו העסק ולא כלום. לעשות EXIT ולמכור מהר. השני רצה הפוך – למשוך את הזמן. לטייל על חשבוננו ולראות עולם. כסף היה לו מהעסק הקודם והשם שלו היה חשוב יותר מההצלחה שלנו. ועל מוסריות אין מה לדבר כמו שהבנת...
אז איך אני מצליח בפעם הבאה? אני נופל באותו מקום שוב ושוב.

- אל תסתכל עלי ככה. זו לא גזירה משמיים. תגיד לי אתה איך תמצא שותף מתאים?

- אני מניח שאני חייב לברר מה חשוב לשותפים. מה המטרות שלהם בחיים. ממש כמו שאנחנו עושים באימון שלנו. אולי אני אעשה להם אימון... תלמד אותי?

- אתה לא צריך לאמן אותם. פשוט תנסה לבדוק מי הם: הערכים שלהם, מה חשוב להם, מה הם רוצים להשיג ומתי. הרבה שיחות נפש על כוס קפה או בירה בכדי להכיר לא רק את היכולות המקצועיות.

- מעולה. אבל יש לך אולי טריק לסינון ראשוני? כך שאשקיע זמן רק ב"רציניים".

- אמממ... כן. תחרות אחד על אחד. אתה נגדו! עדיף ספורט אבל יותר פרקטי לאתגר מישהו שנראה לך למשחק מחשב תחרותי במיוחד. האמת זו שיטה ששאלתי מאפלטון. הוא אמר:
"אתה יכול לגלות טוב יותר את אופיו של אדם במשך שעה אחת של משחק, מאשר במשך שנה שלמה של שיחה"