- ממש מעניין גלגל החיים שציירת. אפילו בתחום החברים, הבריאות והפנאי, בהם אתה מרגיש מעולה – מלאת רק שבע !?
- כן... שמתי לב... אני מניח שאני לא בן אדם של 10...

- אתה מה?

- לא בן אדם של 10. אני לא מרגיש מושלם בשום תחום. אני בינוני כזה ברוב התחומים.

- זה משהו שאמרו לך או אתה המצאת את המשפט הזה: "אני בינוני כזה" ??
אני חייב לרשום את זה על הלוח...
רושם לרוחב כל הלוח באותיות ענק: לא בן אדם של 10.
הוא נבוך.

- אני פשוט מרגיש ככה. שאפילו מה שבסדר גמור הוא סבבה - אבל בטח לא מושלם.

- נראה ממש מפחיד אותך להגיע לגבולות של הציור ואתה נעצר. משאיר שוליים רחבים... תסביר לי מה יכול להיות למשל יותר טוב בתחום ה-חברים.

- לא יודע. בטח יכול להיות יותר טוב. יותר חברים, יותר מסיבות. אנארף? חחח
אני חושב שאין משהו מושלם בחיים.

- אני זורם. אין מושלם. יכול להיות יותר מ-7 בעתיד? באחד התחומים? אולי 8 או 9 חס וחלילה...
הוא מגחך, ואז משתתק ומתכנס בעצמו בחזרה.
- לא חושב. לא מאמין בזה. חינכו אותי לצניעות. נראה לי לרשום 10 זה שחצנות.

- בסדר גמור. אין מושלם. 9 זה לא מושלם. 8 זה צנוע...
אני יודע שאני מציק לך. ואני מתנצל, רק שנראה לי שמשהו אחר עוצר אותך מלפרגן לעצמך.
שתיקה ארוכה. לבסוף הוא מושך בכתפיו ופולט:

- יכול להיות שאני פשוט מפחד לחלום שוב. כשהעזתי – הייקום נתן לי נבוט בראש והזכיר לי לחזור למציאות!

- מתי למשל?

- סיפרתי לך שאני גרוש כבר 5 שנים ושאשתי בגדה בי. זה היה בשיא הפריחה שלי בקריירה. נסעתי המון לארה"ב לנסות לגייס כסף למפעל שהקמתי. מסתבר שבשנה ההיא היה לה רומן. זו היתה הסטירה הענקית של חיי. לא הבנתי מאיפה זה הגיע! הייתי דקה לפני הגשמת החלום שלי. החוזה חיכה שאגיע לבוסטון לחתימה כשהכל התמוטט סביבי.

- למה אתה לוקח את האשמה הזו עליך? היא בגדה בך.

- הייתי כל כך שבוי בחלום של עצמי שפיספסתי את הצרכים שלה.
מאז למדתי שעדיף לחיות פשוט. בלי פנטזיות. ככה אני יכול להקדיש יותר זמן לילדים, לחברים, להורים.

- הבנתי. אז אסור לך החלום או להתלהב ממשהו, אחרת הייקום יעניש אותך.

- כן. אני שומע את הסרקזם בקול שלך אבל זו המציאות שלי.

- לא היתה ציניות. שיקפתי את מה שאמרת. אולי זה נשמע לך פחות רציונלי כשאני אומר את זה. אולי, מצד שני, הענשת את עצמך מספיק?

אימון עם הרבה שתיקות. ואני מנצל את האסימון הנופל לאיטו להכות בברזל:

- אני בספק אם לייקום יש משהו אישי נגדך... יותר סביר שאתה מונע מעצמך את הסיכוי לאושר, להנאה - מפחד הכשלון. זה הכל.

- אולי... לא רוצה להפגע שוב.

- אתה מתרכז בכאב בסוף. תנסה להזכר בתחושות הסיפוק וההתלהבות שהיו לך כשרדפת אחר החלום שלך. תתאר לי איך הרגשת.

עיניו נפקחות ואור מציף את פניו. הוא נראה אדם שונה מהתמאמן שמגיע אלי בשבועות האחרונים.

- אושר עצום... אני...

- אל תמשיך להסביר. תתרכז בתחושות האלו עוד קצת.

אני מושך את השתיקה עד אשר ההבעה על פניו דועכת וממשיך:

- תגיד, אתה אותו אדם שהיית לפני 5 שנים?

- ממש לא. למדתי המון.

- אתה חושב שהיום היית יכול לרדוף אחרי חלום וגם להקדיש זמן לאנשים היקרים לך?

- אני חושב שכן. אבל...

- בלי אבל! אתה מבין שאין סתירה? יש מצב שתוכל להיות "בן אדם של 10"?

- אה... בוא נתפשר על תשע וחצי...