- ...לתובנות יש דרכים מוזרות לפעפע לפני השטח.

- כן, אצלי זה התחיל מהפשיטת הרגל של החברה הראשונה שלי: יושב לבד עם סיגריה בקצה החורשה, משקיף אל המפרץ. מדוכא. נזכר בדברי אבא אומר לי "אתה חייב בגרות טובה" ואחרי הצבא גם "לא תצליח בלי תואר". כעסתי על עצמי שלא שמעתי בקולו.

- אז הלכת ללמוד?
- אני ולימודים זה כמו צמחוני וסטייק עצם. מעולם לא היה את התחת לשבת. היום בטח היו מאבחנים אותי, אבל בזמנו אמרו שאני לא שקט.
אז הייתי מנסר כל היום בחצר. מתכנן מדפים קטנים לחדר שלי, בונה אביזרים מגניבים לבית של ההורים.

- יפה

- אחרי השחרור החלטתי עם חבר להקים נגריה של דברי עץ מיוחדים. ואת הסוף סיפרתי... התאים בול לאימרות בבית ש"צריך למצוא עבודה במקום טוב" ולא להסתכן בכל מיני שטויות.

- אז מה היתה התובנה? לא הבנתי?
- חכה. עוברות שבע שנים מהתחתית הזו, ואני באותה חורשה, מוקף ב-30 עובדים, עושים על האש, המון צחוקים ופירגון לרגל פתיחת הסניף החמישי שלנו! אני מדליק את הסיגריה, ומבין שאני יושב על אותה אבן מאז, והדברים של אבא שוב מהדהדים - ויורד לי האסימון: לא כל מה שאמרו לי נכון! לא הכל חצוב בסלע. מין תובנה טהורה וברורה כזו! חתיכת אלוהים קטנה...
הוא משתתק מהורהר. נראה כאילו חזר אל הרגע ההוא. אל התובנה.

- תובנה מהממת.

- כן... וזה נותן כל כך הרבה כוח. כי פתאום אתה חושב: ומה עם כל יתר האמונות שהחדירו בי?

- תן לי דוגמא.

- השבוע, אני יושב בתחתונים בסלון ובוהה בטלויזיה ונזכר בסבתא אומרת: "אל תשב בבית בלי לעשות כלום, תמצא עבודה!" ואני חושב: מותר וצריך גם לדעת להתבטל. לתת למחשבות להכנס ולצאת. לנקות את הראש ולחשוב – מה הלאה.

- אז למדת שאת רוב האמונות פשוט העמסת על עצמך, כמשקולות.

- ממש ככה. הייתי ילד טוב והאמנתי שכל מה שהמבוגרים אומרים בצורה וודאית כזו – הן אמיתות אבסולוטיות. עד היום אני מסיים הכל מהצלחת...

- חחח.. ברור, כי כל הכוח בביס האחרון. אז מה רע להמשיך לשבת בתחתונים?

- הבעיה שאני יושב לבד...