בכל שנה אנחנו מאמנים מספר אנשים ללא תשלום, PRO BONO.  

בתרבות הישראלית הנוכחית, מי שעושה משהו אלטרואיסטי נחשב לפראייר, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מסתבכים בהסבר מול קולגות, חברים ואפילו מול המתאמנים עצמם. (גם המילה העברית זוּלָתָנוּת, שכוונתה עזרה לזוּלָת מצלצלת זול...)
אבל האמת היא פשוטה: המילגה הזו שאנחנו מחלקים פעם בשנה נועדה לאלו שידם אינה משגת אימון, ופעמים רבות הם זקוקים לו יותר מאחרים. מה עוד שזו הנאה עצומה להיות מסוגל להרשות לעצמך לתת. אז בוא נקרא לזה בעצם אגואיזם (אָנוֹכִיוּת), וכך אף אחד לא ירים גבה. נניח...
ובין עשרות הבקשות שאנחנו מקבלים זיהינו אחת שונה: הוא מבוסס כלכלית, אלמן, ילדים גדולים אבל לא מסוגל לשלם.
בראיון הקבלה מסתבר כי הוא סובל מחסך כסף קשה:
 

- שאדליק מזגן?

- לא מפריע לי. מזגן זה מותרות. אצלי המזגן לא עובד מעל שנה. כואב לי הלב להשקיע בתיקון. אני מסתדר בלי.

- מה אתה מגדיר מותרות?

- טלויזיה בכבלים: 300 ומשהו שקל בחודש? על מה? להחליף דלת כניסה לבית - שהילדות מציקות שאקנה. מה רע בדלת מהעץ. כמה שריטות? מה עוד, אה...

- אני מתכוון באופן כללי יותר. מתי משהו הוא מותרות?

- כשאפשר לחיות בלעדיו מספיק טוב. תבין, אני גדלתי בבית של ארבעה ילדים והורים שעבדו מהבוקר עד הערב בשתי עבודות כל אחד, רוב השנים. דירת שלושה חדרים. לא היה מקום להכניס שטויות הביתה וגם לא יכולנו להרשות לעצמנו. הבגדים עברו בין הילדים ואת רובם קיבלנו כתרומה או מהמשפחה. בתור הבכור יצאתי לעבוד בגיל 16. לעזור בבית.

- אני מבין. והיום? לפי העבודה הבכירה שלך בעשר השנים האחרונות אני מניח שיש לך די והותר. מתי למשל אתה מרשה לעצמך נעליים חדשות?

- אני אספר לך קטע. ממש השבוע מישהו מהחברה במילואים כותב בפייסבוק שיש לו נעליים מידה 43, לפי הצילום במצב מעולה, לתרום. התחלתי לכתוב שאני רוצה ומחקתי. התביישתי. כי מצד אחד ממש חבל על נעליים טובות, אבל מצד שני ברור שאני מסוגל להרשות לעצמי.

- זה יהיה נכון להגיד שזו חרדה "שיהיה לי מספיק כסף" שנובעת מהילדות שבה כסף היה צורך קיומי?

- בוודאי. בוא נגיד שאני יכול כיום לקנות בית לשני הבנים בלי בעיה. בלי משכנתא... כן? ועדיין קשה לי להזמין טכנאי לדוד מים שהתקלקל שלשום כי זה 500 שקל בטח.

- ואתה מתרחץ במים קרים בינתיים?

- כן... מהר כזה. בסדר, ברור שאני אתקן מחר, מחרתיים. סתם מעצבן לזרוק על זה כסף טוב.

- אני מניח שהרבה החלטות שלך בחיים סובבות סביב הכסף, אבל כתוצאה מכך זה מהווה חסם משמעותי עבורך. זה כובל אותך למקום עבודה, כי לא תקנה רכב, זה מונע ממך לצאת לבלות, זה אפילו מקשה עליך לפגוש נשים...

- כן, כן... אני יודע... מה אפשר לעשות? אני מודע לנושא אבל לא מצליח להשתחרר...

- שמע. אנחנו נקבל אותך לאימון במילגה, למרות מצבך הכלכלי, כי למעשה אתה לא-מסוגל לשלם.

עוברים 4 חודשים. באימון המסכם הוא פונה אלי ומבקש לשלם עבור כל האימון שקיבל. אני לא ממש מופתע. לפני שבוע הוא קנה דלת רב-בריח במבצע.

"אולי עדיף שתשלם את המילגה עבור מישהו אחר?" – אני מציע.
- "יאללה, נלך עד הסוף!"