- תראה, אם אני מאחר רבע שעה הביתה – אני יודע שאגיע ואמצא אותה ואת הבנים עומדים בשביל הגישה לבית, ממתינים לי בדאגה. העומס הזה: לא לאחר הביתה, לא לאחר לעבודה וביניהם לעשות את כל מה שמצפים ממך בעולם שלנו – זה לפעמים קצת יותר מדי בשבילי.

- איך זה מתבטא?

- אני עובד בלחץ כל היום, להספיק. בעשרה לחמש – זורק הכל וטס לאוטו. חס וחלילה לא לאחר, אחרת אחטוף מנה של גערות. אני כבר לא מקשיב יותר למילים, אבל הלחן מרגיש כמו אצבעות שננעצות בלב.

- ניסית לדבר איתה? אולי להסביר לה את העומס בו אתה נמצא?

- ניסיתי בטוב וניסיתי ברע. השורה התחתונה היתה – או שתהיה זמין לי ולבנים או שלא תראה אותם יותר. היא יודעת בדיוק על איזו נקודה ללחוץ. הם כל החיים שלי...

- ואוו. למה זה הגיע לאיומים?

- אני מניח שזו הדרך שלה לאלף אותי. זה המודל שראתה בבית של אמא שלה.

אני יושב מהורהר. לרוב לא חסרות לי מילים. אבל אני מופתע מהאלימות הלא ממש פרופורציונלית לסיטואציה.

- היא ראתה מה זה עשה לך? חוסר השינה והלחץ האינסופי הזה?

- ראתה. נבהלה לרגע. בטח חשבה "מי יפרנס אותנו אם יקרה לו משהו?" ואז חזרה לשגרה: "תקלח את הקטן, עוד מעט 7 ולא הזזת את התחת".

- והבוס שלך? והקולגות? מבינים את המצב?

- החברים מבינים, הבוס קצת פחות. יודעים שאני אמשיך לעבוד כל הלילה, אחרי שהקטנים במיטות.

- אבל אתה חייב לראות במה שקרה קריאת השכמה. לא?

הוא מתכנס לתוך עצמו. נאטם. אחרי חמש דקות של שתיקה, הוא קם וצולע אל הדלת. אני מסתכל בשפשוף לאורך צווארו ובחתך מעל העין – כשהוא מהנהן בראשו לשלום, וחושב שיכול היה להיות גרוע יותר...

- - - - - - - - - 

לפעמים אני מוצא את עצמי מנתח אימונים לפני השינה. חושב איך הייתי יכול להועיל יותר. במקרה הזה, התעוררתי בבוקר עם שיר:

השחר מנצנץ קרני שלכת,

ורגע מפספס – פניה חדה.

עיניים עצומות – מוחו קודח,

מלילה שטפטף פתיתי שינה.

פזמון:

הראש צועק כבר שנשבר,

אבל הלב מהורהר –

כבר עשרה לשבע,

שוכב הוזה במכונית, בתעלה.

האם הוא משתנה חסר כל תוכן,

או שמא החסיר – פסיקה קטנה?

הכל יהיה מוכן – מחר בבוקר,

דוהר עולה בכביש לעבודה.

פזמון:

הראש...

עמדה שם במבט: "אני לא מאיימת",

נשק לבנים – ליבו דואב.

הדלת נסגרה – שתיקה רועמת,

הוא שוב ישב הלילה במחשב.

פזמון:

הראש...

הבוס המתנשא – העור קרוע,

אשתו שדהתה – שלולית של דם.

תיכנות זה כל חייו – גופו שרוע,

רק בן 36 – קולו נדם.