- הייתי מתה לקחת את ההצעה ולבנות משרד בווארשה, אבל פשוט אין לי אומץ. מצד שני להמשיך בחברה הנוכחית כבורג קטן לא מתאים לי בכלל!

- שניה. תנסי לענות לשאלה הבאה באופן ספונטני: תנסי להזכר בהחלטה שקיבלת בעבר, ושאת גאה בה. מה הדבר הראשון שקופץ לך לראש?

- תצחק, אבל בגיל 14 החלטתי להפוך להיות מלכת הכיתה.

- מגניב. למה זו היתה החלטה כזו משמעותית?

- אתה צריך להבין, עד אז הייתי בערך הסמרטוט רצפה של הכיתה... הילדה השמנה, לא שמנמנה, שכולם נגבו איתה את הרגליים. בכל הזדמנות הייתי נקודת הפוקוס של כל המתוסכלים למיניהם להתעלל בי, להשפיל אותי, לצחוק ביחד וללכת הלאה. האתנחתא הקומית.

- נורא. ומה עשית? מה הכוונה 'החלטתי'?

- החלטתי שאני משנה את זה. תבין, זו היתה תבנית של שנים. בערך מאז שאני זוכרת את עצמי. אבל להיות שמנה יש גם יתרונות. ושני הבולטים שבהם צצו בערך בתקופה הזו באופן שהתחלתי לשים לב למבטים. פתאום הבנתי את גודל ההזדמנות והחלטתי שאני רוצה להיות זו שהיא מסמר המסיבה. זו שכולם מכרכרים סביבה בהערצה.

- נשמעת החלטה מאתגרת. לא פשוטה לביצוע.

- תתפלא. גם אני התפלאתי. הלכתי לדודה שלי, שבמשפחה שלנו נחשבה לכבשה השחורה, והיא עזרה לי בשינוי. זה התחיל מבגדים צמודים באיזור הנכון, מחשוף קבוע, קצת איפור שקשה למורה להעיר עליו. ועם המחמאות ותשומת הלב הגיע הבטחון העצמי. היא לימדה אותי מה מגניב להגיד, איפה להזמין את החבר'ה לבלות. אתה מבין, פתאום נהיו לי חבר'ה? כולם רצו להיות איתי.

- בהחלט נשמע לי החלטה משנת חיים. וככה את עד היום?

- ברור! תכניס אותי לחדר מלא אנשים ותוך 5 דקות תראה קבוצה צוחקת סביבי. אני כבר לא יודעת איך, זה פשוט טבעי לי ככה כיום.

- תכונה מקסימה ומועילה. במיוחד שלא תמיד היית כזו.

- שלא תבין לא נכון: תמיד אהבתי להיות עם אנשים! בילדות הם לא רצו אותי בגלל איך שנראתי, וכיום אפילו מושך אותם איך שאני נראית. וכמו שאתה רואה אני לא בדיוק דוגמנית שער. זה הכל בראש... בעיקר שלי...

- מדהים! מה שיפה בעיני, הוא שבנית משהו כמעט מושלם מ-כלום!

- לא מכלום, מ-מינוס!

- צודקת! פחדת שתיכשלי?
- אממ... לא חשבתי על זה בכלל. נראה לי. אבל הייתי נחושה וכשאני מחליטה אז אין עלי. גם בעבודה.

- מעולה. ואני מניח שמי שמכיר אותך מקצועית יודע את זה! אז מה עוצר אותך כיום לקבל החלטה?

- אני לא יודעת... זה לא שיש לי ילדים, בעל או אפילו כלב על הראש... חחח... אני מניחה שנוח לי. לא טוב לי בכלל - אבל נוח לי.

- אולי הפחד להכשל?

- אולי... מפחיד אותי לבוא לשם לבד ולהתחיל מאפס.

- אבל כבר הוכחת לעצמך שיש לך את הכוח לקחת כלום, או אפילו מינוס, ולעשות ממנו אינסוף. אם את מחליטה.

- כן... כנראה...

- אז מה הסיכוי שתצליחי להקים משרד בחו"ל מאפס, ולהפוך אותו למוצלח?

- סיכוי שמן למדי...