- ...אבל אמרתי לך שאין לי מושג מה אני רוצה לעשות עם עצמי.

- יש לי תחושה שתכלס את מפחדת אפילו לדמיין "מה יכול להיות". יותר נוח להשאר איפה שאת.

- אבל אני באמת לא מצליחה לדמיין עתיד אחר.

- שאלה פשוטה: היית רוצה להפגש עוד 5 שנים ולהיות באותו מצב? גומרת את חודש בקושי. לבד?

- ברור שלא.
- אז נניח שאין לך מגבלות כספיות, אין אקס או ילדים – אין מגבלות. רואה את התיק שם בפינת החדר? הוא מלא במזומנים בשבילך... בקיצור, את מסודרת. מה היית רוצה לעשות עם עצמך?

- קודם כל תראה לי את התיק... חחח... קשה לי לחשוב ככה. כל רעיון שקופץ לי אני ישר פוסלת: אי אפשר להתפרנס מזה, אני לא טובה בזה, לא יקבלו אותי בלי תואר וכולי.

- אז את ממציאה מסביב "קירות" של מה יפריע או מה יכול להתקלקל...
לכן אמרתי – שחררי את כל המגבלות! הכל אפשרי. ואני מבטיח שאחר כך נחשוב על הבעיות ואיך לפתור אותן. דמייני שאנחנו בעתיד. בעוד 5 שנים נניח. איפה את? מה את עושה?

- אוקי. אני חושבת שהייתי רוצה לעשות משהו שעוזר לאנשים. אולי דומה למה שאתה עושה. אני חושבת שאני טובה עם אנשים, למשל לסייע לאמהות חד הוריות כמוני ולהסביר להם את כל מה שלמדתי בדרך הקשה בעשר השנים האחרונות: אין להעמד על הרגליים, איך לקבל מה שמגיע להן מהרשויות, לתמוך בילדים שלהן תוך כדי עבודה עובדת ועוד הרבה.

- נהדר, ומה בתחומי חיים אחרים, איפה את בזוגיות למשל?

- הייתי שמחה להכיר מישהו. שיקבל אותי כמו שאני. שיראה כמה אני מוכשרת. שיכבד אותי... לשם שינוי.

- צעיר, מבוגר? שרירי, חנון? איך הוא אמור להיות?

- חתיך לא יזיק, אבל מספיק שיראה סביר. יותר חשוב לי שיהיה חבר טוב. חסר לי חבר טוב. לא יודעת אם נגור יחד. נראה.

- מצחיק, לא?

- ...מה מצחיק? ...שהוא לא חתיך?

- לא... שהתחלנו מהאמירה שלך שאין לך מושג מה את רוצה לעשות והצגת לי הרגע חזון סדור. הרבה יותר מדויק מהרבה משפטי חזון שאני מקבל אחרי סדרת אימונים שלמה... מוזר, לא?

- כן... טוב, אבל זה רק בגלל שהנחנו שאין מגבלות. זה לא אמיתי.

- עכשיו בואי נחזיר אותן בשלבים: הראשונה – נחזיר את הכסף.

- אז ברור שאני לא יכולה להרשות לעצמי. צריך ללכת ללמוד, מי יהיה עם הילדים? ואיך...

- רגע. אין ילדים עדיין. רק מגבלת כסף. תמשיכי...

- אז מאיפה אביא כסף ללמוד - נניח תואר בעבודה סוציאלית?

- מלגות לאמהות חד הוריות של נעמ"ת, קרן קציר רש"י, משרד התמ"ת, יוצאי רומניה – יש לא מעט. אני אשלח לך רשימה, ותחפשי עוד בעצמך. אם נתאמץ נמצא מימון לרוב התואר. הלאה. בואי נחזיר את הילדים למשוואה. איך אפשר להסתדר?

- אי אפשר. איפה אמצא מישהו שישאר איתם. זה יעלה עוד כסף.

- אין חברות? משפחה שיכולים לעזור ל-3 ימים בשבוע שאת לומדת?

- אולי סבתא ואיזו חברה לכמה ימים, אבל... אני מפחדת. אני לא צעירה ולא  ישבתי על התחת מאז התיכון. ומה אם אכשל? סתם  זרקתי זמן וכסף.

- מפחיד אותי.

- אני רוצה להזכיר לך תקופה אחרת שהיית תקועה ופחדת לשנות, עד שהחלטת לצאת לדרך חדשה. מנחשת?

- כן... כשהעפתי את האקס המנוול מהבית !

- בדיוק. לפני כן לא ידעת שאת כל כך חזקה, נכון?

- נכון. לא הייתי מאמינה שאצליח להסתדר לבד.

- אז מה זה השלב הזה? קטן עליך !

- ברור ! זה כלום לעומת הבלאגן ההוא. אחלה. מתי מתחילים להכין תוכנית פעולה מפורטת?