- גם את המטלה הזו שלחת לי שעה לפי האימון. שכחת מזה?

- ממש לא. הייתי צריכה שזה יתבשל אצלי לפני שאני שולחת. דיברנו על הדחיינות שלי...

- אבל את אחת הנשים הפחות עצלניות שאני מכיר. אז הדחיינות לא נובעת משם. מאיפה זה נובע לדעתך?

- אני ממש לא יודעת. אני מוצאת את עצמי בוהה בטלויזיה או מתחילה משימה קלה יותר ודוחה את זו החשובה למצב שארגיש מוכנה יותר. סתם דחיינית מלידה אולי.

- חחח... אני לא חושב. בסופו של דבר שלחת מסמך ממש מושקע ומעמיק.

- כן. נכנסתי ל-ZONE כמו שאומרים והכל שטף החוצה.

- ואת מרוצה מהתוצאה?

- תראה, אם היו לי עוד כמה שעות הייתי משפצרת עוד. מסדרת קצת את הכותרות וכזה.

- ואז זה היה מושלם?

- כמעט. אני יודעת שאני פרפקציוניסטית. לא צריך לרמוז לי. יש משהו יפה בעבודה מושלמת, אתה לא חושב?

- בהחלט. לדעתי זה מתחבר גם לחוש האסטטיקה המפותח שלך: לעיצוב הבית שלך, לתכשיטים שאת עושה, לאהבה שלך לנופים וטיולים.

- אני מסכימה. זה מתחבר טוב שלמות ויופי.

- אבל נראה לי שזו גם הסיבה לדחיינות. במקרה שלך, את נוטה לדחות את המשימות היותר מורכבות בגלל פרפקציוניזם. אני לא בטוח אם זה בגלל שאת מפחדת להכשל או בגלל שאת דואגת שאין לך את הכלים לביצוע מושלם – אז את פשוט דוחה אותן.

- אולי שניהם... לא חשבתי על זה ככה...

- אז את מעדיפה לעשות קודם את המשימות הפשוטות, והפחות חשובות, שיצאו מושלמות ולא מסיימת את המשימות החשובות - כמו השיפוץ במטבח שנמשך שנתיים. לא?

- יש מצב. למרות שחשבתי שאני לא מסיימת את השיפוץ כי קשה לי למצוא את כל המרכיבים שרציתי. אבל תכלס כנראה שלא הצלחתי לדמיין את המטבח המושלם. אבל בכל מקרה – אני לא יכולה לשנות את הפרפקציוניזם שלי, אז מה זה משנה?

- מי אמר שלא? זה לא יהיה קל, אני בטוח. אבל אם תתרגלי מספיק פעמים – תגלי שזה משתנה בהדרגה. נראה לי שבמקרה שלך, אם תמצאי את היופי שבחוסר השלמות – יהיה לך יותר קל.

- אבל איך ריצוף עקום או עבודה מרושלת יכולה להיות אסטטית?

- יכולה. תני לי דוגמא למשהו שעשית שלא היה מושלם אבל מצאת בו יופי. לאו דווקא ויזואלי.

- אממ... לפני שבועיים הבן שלי קנה שידה וביקש שנרכיב יחד, כי הוא יודע שיש לי ידיים יותר טובות מאשר לאבא שלו. כמובן שהיו חסרים מלאאא חלקים בקיט. הוא אילתר ברגים ישנים מהמגירה, הוסיף אלכסון מקרש שהיה לנו במחסן – בכדי שהיא לא תתנדנד, ובכדי להסתיר את החריצים בעץ הוא שם שתי שכבות לכה כהה. בקיצור – יצא זוועה! גועל נפש סיני אמיתי. אבל מה: הוא היה כל כך גאה בעצמו, יחסית למוצר שהוא קנה יצא ממש מרשים, והיה כל כך כיף לעבוד ביחד -  אז כשהסתכלתי על זה אחרי שהוא העמיס את כל ספרי הלימוד שלו והמדפסת, לא יכולתי שלא להתרגש.

- מקסים. כלומר השלמות לא היתה בחיצוניות אלא במה שזה ייצג עבורכם.

- בדיוק. זו היתה מעין יצירת אומנות שלנו.

- על זה אני מדבר: להתרגל למצוא יופי במשהו לא מושלם. למשל להנות מ"לשחרר" את הליטוש האחרון ואת זה שאחריו. להשאיר פינה לא שלמה בכוונה ולהנות ממנה. וככל שתכריחי חוסר שלמות, תגיעי לאיזון: תוכלי להשתמש בפרפקציוניזם כשהיא נדרשת, בלי שהיא תשאר גם כ-חסם מכשיל במקרים אחרים.

- הבנתי. להנות מהאסטטיקה של הגמישות שלי.

- בדיוק! אהבתי.

"ברגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הכף הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות בקשר למי מהן היא הכף השמאלית. ואז נותרת רק הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד." (פו הדב)