| 4/2010
שנה בת"א במספרים - הומאז' נרקסיסטי
מכירים את זה שאתם כותבים באטרף פוסט, ואז ישרא עושה בעיות, אתם עושים ctrlc אבל איכשהו זה מעתיק פוסט לא קשור? ססעמק.
אניווייס, הומאז' לפוסט שמי שקורא אותי כאן הרבה זמן אולי יזכור, אחד הטובים שלי. לרגל שנה בת"א (האמת, שנה וחודש, אבל למה להיות קטנוניים?)
גרתי ב-3 דירות בשנה האחרונה. עזבתי את הדירה עם מייקל בירושלים במרץ, גרנו ביחד שנה, היינו סה"כ שנתיים ביחד, המשכנו לגור יחד 3 חודשים אחרי שנפרדנו, לא היה קל, אבל לא היה קל גם לעזוב. בדירה השנייה גרתי 6 חודשים, דירת מעבר חשוכה בקומת קרקע עם 2 חברות, שתיהן היו במשבר ביחסים, אחת חזרה אליו ועכשיו הם גרים ביחד, השנייה עדיין מתלבטת, אני עדיין לבד. אני גרה כאן כבר 8 חודשים, נראה לי, עם שותף, בקומה 3, יש אור ואני שמחה, לא מפריע לי שאנחנו לא ממש מדברים.
אני עובדת ב-2 עבודות, באחת יותר משנה וחצי, בשנייה יותר משנה. טוב לי עם היציבות הזאת. מאז שסיימתי את האוניברסיטה הספקתי לעבוד ב-2 עבודות רציניות, 9 חודשים באחת וקצת יותר מ-6 בשניה, 1 פרילאנס בחברה, 1 פרילאנס רציני מהבית, מלא פרילאנסים קטנים ו-3 חודשים בעבודה ממשלתית בה סבלתי נורא, השתעממתי למוות ולא דיברתי עם אף אחד (מלא ברוריות שעובדות שם מעל 30 שנה, העבודה כפרוזדור בין הנעורים למוות), 10 שעות סבל ביום 3 ימים בשבוע, אבל הייתי צריכה את הכסף אז החזקתי מעמד. עכשיו אני ענייה. הייתה תקופה שעבדתי המון שעות, לפעמים 12-13 ביום, אטרף, רש של אנדרנלין, היה אדיר. עכשיו התקדמתי מבחינה מקצועית, עושה 3 תפקידים, אחד מהם הוא התקדמות וכיוון שאני על תקן ילדת הפלא/סינדרלה שעשתה הכל הפוך אני מקבלת פחות לשעה מהשאר באותו תפקיד, אני יודעת שזאת עלייה לצורך ירידה אבל אני מתגעגעת לרש, וכאמור, אני ענייה.
כשחזרתי לת"א שקלתי 59 קילו, 4 מעל מה שרציתי לשקול. אז התחלתי לאכול פחות, ופחות, ירדתי 12 ק"ג, רציתי להגיע ל-46, מסיבה כלשהי חשבתי שהעולם שלי יסתדר אם אצליח, הפסקתי קילו אחד לפני שהגעתי למטרה, בעזרתו המסורה של הפסיכולוג שחזרתי אליו, לעולם לא אדע אם הייתי מצליחה לתקן את העולם שלי. עכשיו אני כמעט 52, 3 ק"ג מתחת למשקל שמוציא אותי מהגדרת תת משקל. לא קל לי להמשיך להעלות, אני מנסה, אבל כנראה שלא מספיק ברצינות. הלכתי ל-2 פסיכולוגים, זגזגתי בין הישן לבין החדש והמגניב, מטפל cbt שסמכתי עליו שיוציא אותי מהסיפור לפני שאתחיל ברצינות עם הפרעות האכילה. הוא התווכח איתי שאין לי בעיה אז הראיתי לו שכן ועזבתי. אידיוטה. בסופו של דבר להוא מהעבר היה באמת אכפת והוא הצליח לעזור לי, עכשיו אנחנו מנסים לתקן את כל השאר, בהצלחה.
היו לי 2 קוואזי מערכות יחסים, אחת של חודש, השנייה של חודשיים. שכבתי עם עוד כמה אנשים, אולי 4-5, תלוי מי סופר, תלוי את מי זה מעניין, כנראה שלא אותי. יצאתי להרבה דייטים, תמיד נראה לי כאילו אני לא עושה כלום בתחום הזה, אבל כשאני חושבת על זה, נראה לי שיצאתי עם 20-30 לפחות. שום דבר לא תפס.
הכרתי אנשים חדשים. בניגוד מוחלט למה שאני חושבת על עצמי מסתבר שיש אנשים שאוהבים להיות בחברתי. רכשתי חברה חדשה אחת, אני נספחת ל-1 חבורה, ויש עוד לפחות 3-4 אנשים שאני פוגשת פה ושם, בלי שיהיה לנו קשר עמוק, וזה מוזר לי, מעולם לא היו לי חברים רחוקים. יש 8 אנשים שאני רואה כחברים טובים (1 עדיין לא עברה את מבחן הזמן, אבל אני מרגישה שאנחנו מכירות 5 שנים לפחות, ומקווה שזה ישאר) וזה גורם לי אושר. הרבה פעמים אני לא מאושרת, אבל כשאני חושבת עליהם אני יודעת שלא הכל גרוע, וכנראה שבכל זאת, למרות הכל, עשיתי משהו נכון.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
