במילה אחת? מתיש. בשתי מילים? מתסכל ומתיש. בהרבה מאוד מילים? בין השבועות הכי טעונים רגשית שאי פעם היו לי, ואני בכנות חושבת שהשטן עומד מאחורי השבוע הזה ומשך בחוטים של כל מי שגרם לו להיות לא טוב.
למעט לימודים ובולשיט דומה (עבודת ענק בספרות ומבחן בהיסטוריה, כמעט נכשלתי במתמטיקה), זה היה שבוע עם התנגחות בחבר שלי לשעבר, איתו הייתי עשרה חודשים. הוא התנהג באלימות, פיזית ומילולית, ואחר כך בא להתנצל. כלומר, היום. לא היה לי שום אינטרס לא לסלוח, אני רק רוצה שלום. אבל לבוא כאילו לא עשית כלום...
המילים הפוגעות שהוא הטיח בי השפיעו עלי וגרמו לי לתהות על המצב הנוכחי שלי; מי באמת אוהב אותי? למי מגיעה הזכות להשפיע על החיים שלי? את מי אני יכולה להגדיר כחבר? אלה שאלות שכנערה בעלת תסמונת עם קווים אוטיסטיים קשה לי לענות עליהן, אבל ההיפותזה שלי בנוגע לכך מסתכמת בשלוש מילים: כולם עוזבים בסוף. הרי בסופו של דבר, מי אם לא ההורים שלנו נשאר איתי? כולם עזבו מסיבות כאלה ואחרות, כל אחד המציא תירוץ אחר. אני תחנת רכבת של אנשים, אבל תחנה של ברירת מחדל, תחנת מעבר- ולא תחנת בית יפה ומנחמת.
המחסור שלי בזמן נגינה וההתנגשות שלו עם הלימודים מפריעים לי מאוד. אני חוזרת הביתה, אוכלת, מנגנת, וקורעת את עצמי מהגיטרה החשמלית שלי כעבור מספר דקות בעל כורחי. ואני יושבת ועושה את המחויבויות הארורות שלי, והיא כאילו מסתכלת עליי בעיניים גדולות ונוצצות ולוחשת לי ברכות: "קחי אותי. אני לא אעשה לך רע. העובדה שאת מנגנת לעולם לא תעזוב אותך, בניגוד לכל האחרים. תישארי איתי, ותבטיחי את מקומך בעולם המוסיקה כיוצרת בתוך להקה". טוב, הלוואי שיכלתי לשבת כל היום ולהתאמן, רצון אפל בצורת גיטרת איבנז שלי, אבל אני נמצאת לצערי במוסד חינוך פורמלי שבמסגרתו אני נאלצת לעשות את מה שאני צריכה לעשות.
על אף מה שכתבתי למעלה, הנחישות שלי לא מתמעטת. להפך, זה רק גורם לי לרצות את זה יותר. יש לי מטרה, ואני מאמינה בלב שלם שאני אצליח להשיג אותה בסופו של דבר עם הרבה עבודה. אוונג'ד סבנפולד נותנים המון השראה, ואני מוצאת את עצמי מסתכלת על הרבה מאוד סרטונים שלהם. בכנות, אני רוצה להיות הגרסה הנשית לסיניסטר גייטס כשאגדל.
לסיכום? על אף המצב שלי, אני נשארת אופטימית (למדתי לנגן את הריף של Unholy Confessions, שום דבר לא מנצח את זה). מחר אני הולכת לטבע, מה שיתן לי אתנחתא עצומה, אבל לאחר מכן יהיה לי שבוע עמוס ונוראי- לדאבוני אני נאלצת לעשות עבודה עם עוד מישהי, ללמוד למבחן במתמטיקה ולעבוד. האנרגיות שלי כנראה יעזבו אותי. זה יהיה שבוע מלאה מהגיהנום. אבל הכוח הוא, לשמור על חיוך מזויף ולתת לכולם להרגיש שלא פאקינג איכפת לי, ושמצדי לחרבן על תעודת הבגרות שתהיה לי עוד שנתיים וחצי.
שיר השבוע: Redneck- Lamb of God
שתהיה שבת שלום 3:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
