RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תן לי חזיון
ואף קל שבקלים
כדי שאצור לעצמי איזו תמונה מרהי
בה
עם קיסוס שמתלפף עד האין סוף
ואולי גם כמה מפרטים וגיט
רה
לי בעולם הנוכחי הזה, בתחנת המעבר הזו
שנותנת תחושת נצח
כשבעצם כולנו כאן אינם בני האל
מוות
סופרים תקתוקיו של שעון
מחכים לזמנו של השאול
|
נכתב על ידי
,
25/11/2015 22:47
בקטגוריות אוטיזם, אספרגר, דכאון, טבע, טרור, עצב, סיפרותי, שחרור קיטור, פסימי, שירה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
השתפרות ניכרת; סיכום שבוע 15-20 בנובמבר
מתנצלת על הדיליי המזורגג. (לגיטריסטים יש דיליי... לא מצחיק).
בכל אופן, את הבלוג הזה התחלתי לכתוב בעיצומו של משבר. בכל אופן, אומרים שכשצרה אחת נעלמת צרה אחרת תצוץ במקומה, ככה שאני לא מפסיקה לכתוב. ומעבר לכך, זה מהנה.
השבוע היה שבוע לא קל. באופן מפתיע, התמודדתי איתו טוב משחשבתי. אני לא בכיתי אפילו פעם אחת (!!!), וצחקתי הרבה. הידידים שלי ממש נחמדים אלי וזה עוזר לי מאוד להתמודד עם הרגשות שלי. הם מצחיקים, ובניגוד לחבר הקודם שלי הם מכילים את האדם שאני ותמיד גורמים לי לחייך. אבל, לצד כל הטוב הזה, יש גם רע (Darkness Behind Beauty הוא שם הבלוג, ולא סתם). הייתה לי שיחה רצינית עם החבר שלי לשעבר, והוא אמר שהידידים שלי, שהם החברים שלו, שיקרו לו כל הזמן הזה לגבי ואמרו לו עכשיו את מה שהם באמת חושבים עליי, שהם הסתירו ממני במשך כל התקופה שהיינו חברים. הם אומרים שאני מסתירה דיכאון, שאני חסרת מודעות לעצמי ולסביבה, חסרת טאקט, מעליבה, וכל מני דברים מקסימים נוספים (שלצידם, למזלי, היו גם דברים טובים. לפחות אמרו שאני נחמדה ושאני מוכשרת).
מסתירה דיכאון? הם היו צריכים להיות חכמים בשביל להבין את זה, ועכשיו הם הבינו. שאפו! רוצים שקל?
אני לא מי יודע מה מדוכאת, וכשאני כן אני עדיין נותנת לעצמי טפיחה על השכם. נראה אותם מתמודדים עם העובדה שלכל אורך שנותיהם במערכת החינוך היו משפילים אותם, מנדים אותם ועוזבים אותם בלי סיבה מוצדקת. ואני עדיין צוחקת וחושבים שאני פסיכית, כמו ליצן בקרקס כושל שחווה מוות במשפחה. הם אמרו שזה בגלל שאני שומעת מטאל ובגלל הציורים האובדניים שלי. טוב לדעת שאתם מנתחים לי את האופי ושופטים לפי תחומי עניין.
חסרת מודעות לעצמי, לסביבה וחסרת וטאקט? אני בעצמי יודעת שאני חסרת טאקט וחסרת מודעות לסביבה. אז איך אני חסרת מודעות עצמית?
זו אחת הבעיות שלי, חוסר טאקט. ואני לא חסרת מודעות לסביבה. אני פשוט שמה עליה זין. אני יודעת בדיוק למה אני מצופה ומה אני אמורה לעשות, מה שהחברה רוצה שאהיה. פשוט ממש ממש לא איכפת לי. וכשאני שמה מטאל בכיתה או מתלבשת בדרך בה כולם לא אוהבים, אני חושבת על עצמי. אני מרצה את עצמי וחושבת על עצמי כשאני עוסקת בתחביבים שלי ומתנהגת איך שאני רוצה, וככה כולם צריכים להיות במקום להתרכז במה שהחברה חושבת. נועדת כדי להיות האדם שאתה, לא איזה רובוט ארור.
בכל אופן. אני סמוכה ובטוחה שאם הם לא היו רוצים להישאר, שלא ישארו. גאד דאמט. אני לא חיה בשביל אף אחד אחר למעט אני עצמי, ולכן אני לא צריכה לפתח תלות באף אחד, במיוחד אם אותו אחד התנהג ועדיין מתנהג אלי מגעיל.
שיר השבוע: Blinded In Chains- Avenged Sevenfold
המשך שבוע טוב (?)
|
נכתב על ידי
,
25/11/2015 16:40
בקטגוריות אספרגר, סיכום שבוע, טרור, מטאל, עצב, דכאון, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, תסכול
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 ארור תהיה, עולם.
עד כמה שאני כבר לא יכולה לסבול את כל דיבורי הסרק המתייפיפים על הטרור, אני גם לא יכולה שלא להתייחס למאורעות בפריז ביום שישי ה-13 האחרון. אך אני לא אהיה מאלו שישימו זרי פרחים מושקעים ונרות קטנים המרצדים באורם הצהבהב והחמים על רצפת כיכר הרפובליקה. אני מתכוונת להטיח את האמת בפנים ולהתייחס למאורע מנקודת ראייה הרבה פחות אנושית.
ראשית כל- בואו נסגור כאן נקודה- צרפת היא מדינה מתירנית מדי. פריז, וצרפת באופן כללי, מלאה ערבים עד אפס מקום. הם מכילים מהגרים ואנשים חדשים, ומשלמים את המחיר על השאננות שלהם. כנראה שממש לא הספיק להם הפיגוע במשרדי שארלי הבדו בינואר 2015, שנעשה גם הוא על ידי מוסלמים-מאל קאעידה, כדי שיבינו את המסר- המוסלמים שם, והם שם כדי להישאר. והם ממש לא היגרו דווקא לצרפת כדי ליהנות מההתניידות הקלה ברכבת המטרו, מתרבות עשירה או מאמנות. הם הגיעו כדי להעביר את האיסלאם הלאה, לגייס עוד חברים רדיקליים לארגוני הטרור הארורים שלהם ולהשתלט על אירופה. וצרפת, ברוב תמימותה, עוד סוגרת בשבילם רחובות (!!!) ומאפשרת להם להיכנס בכמויות כמו חול אל דלי.
שנית; העובדה שטרור צריך להגיע למקומות כמו אירופה כדי לעורר סנסציה היא עובדה מרתיחה. האם הם שכחו את כל מה שדאעש עשה בעיראק שנה שעברה? את הטאליבאן בפקיסטן? את טבח העם בסוריה שנמשך כבר חמש שנים?! וכמובן שהם בכלל לא טרחו לזכור אותנו, מוקד הטרור הראשי. זה כאילו שחרוטה לנו על המדינה אות קין תמידית וסדיסטית שפשוט צועקת "תירו בי". אני לא חושבת שאפילו רפובליקות ומדינות שקיימות מאתיים שנה חוו את אותה כמות מלחמות ומבצעים כמונו. המזרח התיכון הוא שדה קוצים בוער והעולם שותק, וכשהאש שבשדה שלנו מתפשטת אל המדינות המערביות, המדשאות הרעננות, ומתחילה לתת את אותותיה- אז ורק אז העולם ישים לב למצב.
והדבר השלישי והאחרון שאני רוצה לכתוב- כי אפילו אני לא יכולה להתריס יותר מדי- היא התגובה המתייפיפת של העולם. מנהיגים יקרים, זה שתקרינו על יעדי התרבות, הפסלים והמגדלים שלכם את צבעי דגל צרפת- לא יעזור. נחשו מה? לצייר את סמל ה-"Peace" עם מגדל אייפל באמצע במקום קווים רגילים לא יעזור לאנשים להשתקם. גם לכתוב על הפיגועים ערך חדש בויקיפדיה, שאני בשוק שכבר מישהו היה מספיק משועמם כדי לכתוב אותו, לא יעזור בשום דבר. מדובר כאן באירוע שמותיר חותם בהיסטוריה של מדינה, ובכלל בהיסטוריה האנושית. זהו הסימן המובהק ביותר שאפשר לקבל לכך שאם ההתחממות הגלובלית והזיהום הסביבתי לא ישמידו אותנו- אנחנו כבר נספיק להשמיד את עצמנו בלי בעיות ובאכזריות שאין כדוגמתה. מאות של משפחות נותרו הרוסות, עם שלם ספג טראומה (שאני מקווה שילמד ממנה), ומה שכולם עושים הוא רק להפגין סולידריות מזויפת. לישראל היו מפגינים סולידריות? ממש לא, וכנראה שגם היו מוצאים דרך להאשים אותנו במצב.
על אף היותי אדם שלא תומך ומעולם לא תמך במלחמה, אני שמחה שזה קרה, כי זו סטירה שאירופה וכל העולם המערבי היו צריכים לקבל בסופו של דבר, כדי להבין את גודלה של מגיפת הטרור. ואני אמנם רק נערה בת חמש עשרה בקושי, ואני לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לכך, אבל הייתי חייבת להביע את דעתי בקשר לזה. כי לי כבר נמאס מהעיוורון והאכזריות ששוטפים את בני האדם כמו גל צונאמי עכור.
| |
|  כינוי:
מין: נקבה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
