RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יום הולדת
הביעי משאלה
כבי את הנרות
שמחי נא ילדתי
נשאר לך קמצוץ של זמן לחיות
רחמי על אמך
שאותך נשאה בתוככה
עמלה קשה כדי שתצאי
והבאת עליה רק סבל וטרחה
ועד קץ כל אשמורת
את תחגגי ותרקדי על רגלייך
היום הזה הוא רק תזכורת
לאסון הנורא ביותר בחיי הורייך
| |
תן לי חזיון
ואף קל שבקלים
כדי שאצור לעצמי איזו תמונה מרהי
בה
עם קיסוס שמתלפף עד האין סוף
ואולי גם כמה מפרטים וגיט
רה
לי בעולם הנוכחי הזה, בתחנת המעבר הזו
שנותנת תחושת נצח
כשבעצם כולנו כאן אינם בני האל
מוות
סופרים תקתוקיו של שעון
מחכים לזמנו של השאול
|
נכתב על ידי
,
25/11/2015 22:47
בקטגוריות אוטיזם, אספרגר, דכאון, טבע, טרור, עצב, סיפרותי, שחרור קיטור, פסימי, שירה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
השתפרות ניכרת; סיכום שבוע 15-20 בנובמבר
מתנצלת על הדיליי המזורגג. (לגיטריסטים יש דיליי... לא מצחיק).
בכל אופן, את הבלוג הזה התחלתי לכתוב בעיצומו של משבר. בכל אופן, אומרים שכשצרה אחת נעלמת צרה אחרת תצוץ במקומה, ככה שאני לא מפסיקה לכתוב. ומעבר לכך, זה מהנה.
השבוע היה שבוע לא קל. באופן מפתיע, התמודדתי איתו טוב משחשבתי. אני לא בכיתי אפילו פעם אחת (!!!), וצחקתי הרבה. הידידים שלי ממש נחמדים אלי וזה עוזר לי מאוד להתמודד עם הרגשות שלי. הם מצחיקים, ובניגוד לחבר הקודם שלי הם מכילים את האדם שאני ותמיד גורמים לי לחייך. אבל, לצד כל הטוב הזה, יש גם רע (Darkness Behind Beauty הוא שם הבלוג, ולא סתם). הייתה לי שיחה רצינית עם החבר שלי לשעבר, והוא אמר שהידידים שלי, שהם החברים שלו, שיקרו לו כל הזמן הזה לגבי ואמרו לו עכשיו את מה שהם באמת חושבים עליי, שהם הסתירו ממני במשך כל התקופה שהיינו חברים. הם אומרים שאני מסתירה דיכאון, שאני חסרת מודעות לעצמי ולסביבה, חסרת טאקט, מעליבה, וכל מני דברים מקסימים נוספים (שלצידם, למזלי, היו גם דברים טובים. לפחות אמרו שאני נחמדה ושאני מוכשרת).
מסתירה דיכאון? הם היו צריכים להיות חכמים בשביל להבין את זה, ועכשיו הם הבינו. שאפו! רוצים שקל?
אני לא מי יודע מה מדוכאת, וכשאני כן אני עדיין נותנת לעצמי טפיחה על השכם. נראה אותם מתמודדים עם העובדה שלכל אורך שנותיהם במערכת החינוך היו משפילים אותם, מנדים אותם ועוזבים אותם בלי סיבה מוצדקת. ואני עדיין צוחקת וחושבים שאני פסיכית, כמו ליצן בקרקס כושל שחווה מוות במשפחה. הם אמרו שזה בגלל שאני שומעת מטאל ובגלל הציורים האובדניים שלי. טוב לדעת שאתם מנתחים לי את האופי ושופטים לפי תחומי עניין.
חסרת מודעות לעצמי, לסביבה וחסרת וטאקט? אני בעצמי יודעת שאני חסרת טאקט וחסרת מודעות לסביבה. אז איך אני חסרת מודעות עצמית?
זו אחת הבעיות שלי, חוסר טאקט. ואני לא חסרת מודעות לסביבה. אני פשוט שמה עליה זין. אני יודעת בדיוק למה אני מצופה ומה אני אמורה לעשות, מה שהחברה רוצה שאהיה. פשוט ממש ממש לא איכפת לי. וכשאני שמה מטאל בכיתה או מתלבשת בדרך בה כולם לא אוהבים, אני חושבת על עצמי. אני מרצה את עצמי וחושבת על עצמי כשאני עוסקת בתחביבים שלי ומתנהגת איך שאני רוצה, וככה כולם צריכים להיות במקום להתרכז במה שהחברה חושבת. נועדת כדי להיות האדם שאתה, לא איזה רובוט ארור.
בכל אופן. אני סמוכה ובטוחה שאם הם לא היו רוצים להישאר, שלא ישארו. גאד דאמט. אני לא חיה בשביל אף אחד אחר למעט אני עצמי, ולכן אני לא צריכה לפתח תלות באף אחד, במיוחד אם אותו אחד התנהג ועדיין מתנהג אלי מגעיל.
שיר השבוע: Blinded In Chains- Avenged Sevenfold
המשך שבוע טוב (?)
|
נכתב על ידי
,
25/11/2015 16:40
בקטגוריות אספרגר, סיכום שבוע, טרור, מטאל, עצב, דכאון, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור, תסכול
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 תרומתי הצנועה לרווקות
אני מסתכלת עליך עכשיו, חתיכת אידיוט, ולא מבינה מה לעזאזל עשיתי במחיצתך זמן רב כל כך. השקעתי בך יותר מדי.
היית כמו זרע פגום של פרח בר נדיר, והשקעתי בך. דישנתי את האדנית שלך, חשפתי אותך לשמש והשקיתי באהבה כל יום. אבל כנראה שהיית הרסני, פרח בר אסור שלי. כמו ורד הפצת ריח מתוק ומשכר, ריח רעיל של אהבה, וכשהחלטת לנבול גרמת לכל עולמי לנבול יחד אתך. ועכשיו אתה מזדחל בחזרה מהקבר שלך, מתוך האדמה שפעם הייתה טרייה ומדושנת, כדי להפיץ עוד זרעי הרס ואכזריות.
אבל אני לא אתן לעולם שלי לנבול, ולא אתן לך להפיץ את נגיף השנאה בין חבריי הקרובים, ולא אתן לך לגרום לי לרגשות אשם. הרי אתה זה שאשם, יצור בוגדני ועלוב נפש שעסוק בביקורת והשפלה בפומבי כל הזמן. ואתה עוד דורש ממני יחס רגיל. איזה יחס רגיל אדם כמוך צריך לקבל?! הדבר היחידי שיעזור לך זה צו הרחקה, ממני ומכל שאר העולם, והבנה מוחלטת שלא רק אתה צודק. למעשה, מעטות היו הפעמים שצדקת.
ביקרת אותי כל כך הרבה פעמים. באיזה מן שם לא הספקת לקרוא לי? דכאונית, משוגעת, מפגרת, מגעילה, אנטי-סוציאלית, דיקטטורית, סגורה, אלימה, חולנית, אספרגרית מסריחה. ואני ברוב טפשותי החלקתי לך על כל אלה והמשכתי לאהוב. כי התעוורתי ממך, ועכשיו אני יכולה לראות את הכיעור שבך, שלא ראיתי קודם לכן.
לא אתעוור שוב למראה של אהבה מסנוורת.
| |
|  כינוי:
מין: נקבה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
