אלה החיים מנקודת המבט שלי

המון רגשות מלא ברגשות מלא במחשבות ..התמלאתי מעל לסף האפשרי ..

מתחיל להישפך כל השיט הזה כלפי חוץ ..

ואני ממשיך לאגור ..

אוגר לחץ 

אוגר דאגות

אוגר פחדים

אוגר חששות

אוגר עצב

אוגר אוגר דמעות

ולא מצליח לפרוק ..

כאילו הבלון מתנפח ומתנפח מכל הדברים האלו וכל כך קרוב לפיצוץ אבל אף פעם לא מגיע לקצה ..

כי היא נוגעת בי ..מחבקת אותי ..והבלון מאבד את האוויר ...הוא עדיין שם הבלון ..פשוט אף פעם לא מצליח להיפטר ממנו ..

אני פרנואיד...המחשבות שלי רודפות אותי ...תרחישים שעוברים אצלי בראש ..אני רוצה לעקור אותם ואני לא מצליח ..

הם עולים ועולים ..ואני רועד ורועד ..

אני פניתי לעזרה חיצונית ..פעם אחרונה שזה היה זה היה לפני 17 שנה ..

אני חושב שהתסכול שלה יותר גדול משלי ..עם כמה שאני מרגיש חסר אונים אל מול עצמי היא בטח מרגישה את זה יותר ..

לא את כל המחשבות אני מצליח לספר ..חלקן אני אפילו לא מצליח לכתוב ..הן קבורות כל כך עמוק ...

אני פשוט מנסה לאמר לעצמי את מה שהיא אומרת לי ..ולפעמים זה מצליח ..זה משקיט ..המגע שלה עזור ..מרגיע ..

אבל אני רוצה לפתור את זה ..אני רוצה לעקור את המחשבות האלה ..להעלים אותם לחלוטין ..

אני לא ידעתי כמה אני חרדתי בנושא הזה עד שלא חיפשתי את האוזניות שלה ומצאתי פנקס קטן במקום ..

לא הייתי צריך לפתוח אותו ..אבל פתחתי ..וקראתי ..התחושה והרעידות שעברו בגוף שלי ...

זה לא אמיתי לא האמנתי שהחרדות שלי עד כדיי כך חזקות ...הנפש מכניעה את הגוף ..

אני מקווה שהכתיבה הזאת תשחרר לי משהו ..משהו קטן לפחות ..זה מתחיל להשפיע לי על השינה ...

אני באמת מפחד ואני לא מצליח להסביר את הפחד בצורה הגיונית ..

קשה מאוד להתמודד עם עצמי כשאין לי גם משהו חוץ מהעבודה שיעסיק אותי ..החשק ליצירה אבד ..שקוע אי שם במעמקים ..

דברים שעוזרים :

המגע שלה - חם , אוהב , מרגיע , משקיט  

ההקשבה שלה והרוגע - היא באמת מקשיבה לי כשאני אומר משהו שמפריע או מטריד אותי

איך שהיא באה לקראתי ..

הבת שלנו - חיוך קטן שלה מעלים הכול ורק היא חשובה 

העבודה שלי - לא מצליח להתרכז כמעט בשום דבר מחוץ לזה עקב לחץ מתמיד וניסיון לעמידה בזמנים 

מחכה לרגע שאפתור את עצמי ...