כבר הרבה זמן לא היה לי את המקום הזה שלי להתפרק.
לחברים נמאס לשמוע, ביומן כבר אין מקום ואפילו לי כבר אין כוח לכתוב.
אז בפעם האחרונה אני רוצה להתפרק ולהשתחרר ממך לנצח...
היינו ביחד תקופה כל כך ארוכה, עברנו ביחד תקופות של קושי ושפל ועלינו ביחד כל פעם מחדש.
היית החלק שמשלים אותי, היחיד שמבין ויכול להכיל את כולי.
אני נזכרת בהתחלה שלנו, איך פחדנו אפילו מהנשיקה הראשונה.
בסקס הראשון שלנו שהיה ככ מדהים, מפחיד ואמיתי באותו הזמן.
בדמעות ובצחוק, בחיוך המקסים שלך, בריבים המטופשים שלנו שהיו נראים לנו אז ככ משמעותיים...
נזכרת בטיסה שלנו לחול, באהבה הבלתי פוסקת, בלילות שהיינו ישנים מחובקים.
החיבוק שלך...כמה שאני מתגעגעת לחיבוק שלך...
הבטחת לי תמיד שניהיה ביחד לנצח.
כמה פעמים אמרת את המילה הזאת - "נצח".
האמנתי לך.
הבטחת לי חתונה ושלושה ילדים, שתי בנות ובן.
ותמיד, תמיד אמרת לנצח.
וכל האושר והצחוק והאהבה הבלתי פוסקת והחיבוק והנשיקה וה"נצח" נעלמו..
עזבת.
אותי ואת כל החלומות שבניתי איתך.
השארת אותי לבד, שבורה.
כבר חודשים שלא שלחת אפילו הודעה, ואני? אני כביכול עברתי הלאה...
אבל לא יצאת לי לשנייה מהראש.
המתנה שקנית לי ליום הולדת עדיין שמורה אצלי מתחת למיטה, המסגרת עם כל התמונות שלנו... תמונות שמזכירות לי תקופה שכמעט והייתה "לנצח"...
זה לא שאני רוצה לחזור אלייך, אני לעולם לא אוכל לסלוח לך.
אבל כל יום מחדש אני רוצה להתעורר למציאות בה אתה מחבק אותי ולוחש לי שוב "שלך לנצח"...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
she will be loved...