once and forever

2 וחצי בלילה כמעט, בדיוק חזרתי מסרט.

לא, לא, שלא תטעו - זה לא היה דייט.

אני לא ממש מבינה למה אני כבר ככ הרבה זמן לבד.

זה לא שלא מתחילים איתי, וכן מזמינים אותי לצאת, אז למה? למה אני דוחה את כולם ואז מתמרמרת על זה שאני לבד?

אני לא ממש רוצה זוגיות.

זה לא חסר לי במהלך היום.

אבל זה חסר לי בלילה...

כשאני צריכה את החיבוק החם הזה במיטה, מישהו ללחוש לו באוזן כמה אני אוהבת אותו ולהירדם בזרועותיו.

מישהו שיגיד לי שאני יפה, לא כמו כל המחמאות של הבנים בברים, שאני מאופרת, מסודרת ולבושה יפה.

אני רוצה את זה שיסתכל עלי כשאני קמה משינה, בלי איפור, עם שיער מבולגן ולבושה בטי שירט ישנה שלו, ואז שיגיד לי שהוא אוהב אותי ושבשבילו אני הכי יפה בעולם...

כשאני אוהבת, אני אוהבת בלי גבולות.

נותנת את הנשמה שלי בשביל הגבר שלי.

עושה הכל כדי שירגיש מושלם.

הגבר שאני אוהבת תמיד יהיה הגבר המאושר ביותר בעולם.

אז למה ככ קשה לי לאהוב?

אם מישהו מוצא מפתח קטן, שחור וחלוד, שישלח לי הודעה.

זה כנראה המפתח ללב שלי.