once and forever

היום כשהסתכלתי במראה, הבנתי משהו.

הבנתי שאני חייבת שינוי.

זה לא שאני לא חושבת שאני יפה, להפך, אני יודעת שאני יפה.

אבל אני באמת ככ שמנה שזה נורא.

ואני נותנת לימים לעבור ונותנת לעצמי לאכול וכל יום מחדש מחליטה שממחר דיאטה.

הג'ינס האהוב עלי לוחץ לי והג'ינסים היפים הישנים לא עולים לי אפילו על הרגל.

חייבת לתפוס את עצמי, להחליט על שינוי ולצאת לדרך חדשה.

מסרבת להיתקע שעות בחנות בגדים כי כלום לא יפה עלי.

לא רוצה יותר לצאת לשופינג ולחזור עם נעליים בלבד.

לא רוצה להחליף בגדים מיליון פעם לפני כל יציאה, כי כלום לא יושב יפה.

בקיץ הבא אני לא אלבש עוד שקים שחורים. אני אלבש צמוד ויפה.

אני ילדה יפה שעטופה בשומן שחייב לרדת ומהר.

אז לא ממחר.

מ ע כ ש י ו .

לילה טוב ישראבלוג ❤

יש מעין שקר ורוד שממש קל לי להאמין בו כשאני משקרת אותו לעצמי.

אני כבר לא אותה אחת, אני כבר לא חותכת את עצמי ולא רוצה להתאבד, כבר לא באישפוזים, לא לוקחת כדורים וגם התחלתי מעין חיים מסודרים.

גם התגייסתי, מה שלא חשבו שיקרה.

אני כביכול "החלמתי".

אני באמת כל יום ויום נאבקת להמשיך את ההצגה הזאת כי אני יודעת שבשנייה שמישהו יבין שמשהו לא בסדר יהיה לי הרבה יותר קל להתפרק.

ואני לא רוצה להתפרק.

אני רוצה להמשיך כל לילה להחזיק את הדמעות עד שאני נרדמת, ואני רוצה כל בוקר להמשיך להכריח את עצמי לקום מהמיטה.
להמשיך להילחם עם הדחף לחתוך, ולהאמין שהחיים טובים מדי בשביל להתאבד.  

אני לא רוצה לשקוע.

אני מפחדת לשקוע שוב.

בעצם הכל די התפרק לי שוב.

כל החומות שבניתי סביבי כדי לא להרגיש ולא לראות פשוט התחילו להתפרק לאט לאט עם הבעיטות של החיים.

וגם כשהכל בסדר ואין בעיות חדשות, זה פשוט נותן לי זמן לחשוב על כל מה שהיה עד עכשיו.

לפעמים אפילו לדברים קטנים יש השפעה ארוכה.
זה מעין כאב שבהתחלה צורב את העור ואחכ נשארת צלקת שמזכירה לך כל יום שזה עדיין לא עבר, שהכאב עדיין שם.

אבל יהיה בסדר.

אני מאמינה בזה באמת.

אני יודעת שאני חזקה, גם עכשיו שכבר לא באלי להיות חזקה.

שוב לעצום עיניים, להתעלם מהחיים ולדמיין חיים משלך, להמציא חיים קלים, טובים ומאושרים ופשוט לחיות אותם.
אותו שקר ורוד ומתוק שכיף להאמין שקיים. 

"את חזקה"

את יכולה להתמודד עם הכל.

כבר עברת ככ הרבה והחיוך שלך עדיין נשאר.

עברת צעקות, מכות, התעללות פיזית ונפשית, עברת אבא ששונא אותך ואבא חורג ששונא אפילו יותר.

עברת מיליון פעמים שהעיפו אותך מהבית ונאלצת למצוא מקום לישון.

עברת את התקופה בה לאחותך היה סרטן ואמא שלך עברה תאונת דרכים קשה.

עברת פרידה קשה מזה שחשבת שתיהיו ביחד לנצח.

עברת דיכאונות, חרדות, הפרעות אכילה, אישפוזים ומיליון חתכים וכוויות שהיום הפכו לצלקות דהויות.

את חזקה.

רק את יודעת כמה.

ורק את יודעת כמה קל ונוח ליפול...

שמישהו בבקשה יתפוס אותי חזק כי נגמרו לי הסיבות להיות חזקה.