|
| 9/2017
חרא
אני מרגישה חרא, אבל לפחות אני לא מסווה את הדיכאון שלי. הנחמה היחידה שלי היא הכלבה שלי, וגם אליה לפעמים אין לי סימפתיה. סביר להניח צהל כן יקרה, ועוד כמה ימים אני ניצבת ליום המאה. תאחלו לי בהצלחה.
הראש שלי מתפוצץ, הדיכאון שלי מתגבר, והלוואי לא הייתי סובלת מזה. אין דקה שאני לא מקווה בה להיות סתומה וחמודה, בלי להבין שום דבר מהעולם הזה ולעשות אובר-אנליזה על הכל. נמאס לי כבר. אני צריכה להתגבר על גורמים, ולהתחיל לחשוב על חרא. כואב לי הראש, סיגריות זה נחמה, והלוואי והכל היה פשוט כזה. הלוואי והבעיות שלי היו סתמיות וחסרות תכלית. זה היה יכול להיות נחמד.
הכל מיותר. הכל מפוברק. זה משחק עיניים עלוב וחסר ערך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jolie's