עמוד דום

הכרתי מישהו והמישהו הזה היה סוג של ברירת מחדל

שקט כזה ומופנם, נראה קצת ישראלי מידי לטעמי

אבל סך הכל נראה טוב, ספורטאי. עוד אחד שחשוב לו רק החצוניות.

שנינו רוצים משהו לא מחייב. אולי כי מפחדים להקשר בשביל שזה לא יכשל שוב, כי הזכרון עוד מספיק צורב.

אבל מה לעשות שהטבע דוחף ליצר והיצר דוחף לסקס.

והנה הוא הברירת מחדל.

והנה היום ישבנו ודיברנו פנים מול פנים ולא בהודעות ארוכות ומייגעות שנמשכות שעות

ופתאום גיליתי שאני אוהבת את החיוך שלו ממש.

וגיליתי כמה הוא חכם ורגיש ואינטיליגנטי.

ופתאום הצלחתי לדמיין אותו בתור החבר הכי טוב שלי.

וכנראה היה איזשהו חיבור לא מובן. לא ראיתי את זה בא.

והוא גם חנון כזה האמת. וזה היה מקסים בעיני.

ופתאום אני לא מפסיקה לחשוב עליו.

לפעמים מוצאים את מה שמחפשים במקומות הכי לא צפויים.

דווקא הוא? 

כאילו, מה הקשר. שנינו מעולמות כל כך שונים.

ועדין בצורת המחשבה שלנו די דומים.

פתאום מתחילה לחשוב אם עצם זה שאנחנו רוצים רק סקס אחד מהשני זה לא שקר אחד גדול.

בשביל לא להפגע ולא לפתח ציפיות.

והאם יש סיכוי שאמצא חן בעיניו קצת מעבר.

האם בתת מודע שלו הוא חושב עלי רק בתור משהו מיני,

או שגם הוא אהב את החיוך שלי?

לפעמים עולה בי התחושה,

ש"לקחת" את השנים היפות שלי.

שנים בהם הייתי יפה וחמודה ובעיקר צעירה ואולי גם קצת תמימה.

שהעיניים שלי ברקו כשהייתי איתך.

שאהבתי אותך נורא ונראה לי שגם אתה אהבת אותי.

ושמרת עלי והיית אהובי.

ולפעמים גם עכשיו, כשאני רואה איך כולם מתחתנים,

ולאט לאט כל הטובים נתפסים,

וכמעט כולם חומקים לי מבין הידיים.

וכמה שאני לא מנסה למלא את היום, מבוקר עד ערב,

בפעילויות חברים וספורט, לפעמים גם אני נשברת.

ואז אני מתחילה לבכות חרישי כשזרם המים נוחת על גבי.

כי אין מקום טוב יותר לבכות מאשר במקלחת,

כשמתנקים מכל המחשבות והגעגועים.

מצד אחד אני שמחה שזכיתי לאהוב עם כל הרגש ובכל העוצמה.

מצד שני אני עצובה שמצאת לי תחליף כל כך מהר. וכל כך מרגיז שהיא דומה לי.

וכל כך עצוב שהיא בטח יותר טובה בשבילך.

ושאתה בטח מאוהב ושטוב לך.

היום ראיתי משפט

כל אחד מיוחד, בדיוק כמו כולם.

כמה שזה עצוב ככה נכון.

והנה אני שוב בשוק הבשר הגדול.

אפילו סטוץ חד פעמי מתקשה למצוא.

ממציאה לעצמי אלף ואחת תירוצים למה לא

במקם להשתחרר ולזרום ולהנות

אני פשוט יודעת שמיד אחרי זה אני אתחיל לבכות.

לבכות שאני כבר לא נאהבת כמו שהייתי רוצה וכמו שהייתי

ושרואים בי יותר חתיכת בשר עם תחת וציצי.

לא יודעת אם זה ההורמונים או הגעגועים. אבל אתה חסר לי.

חסרה לי אהבה. חסר לי החיבוק. חסרות לי המילים-

אני אוהב אותך.