והיינו נפגשים מהתחלה כמו שצריך באמת מכירים אחד את השני ולא שולפים זיכרונות משותפים ללא מילים,
בעולם כזה מקביל זה היה מצליח? זה היה קורה ? זה מכרסם לי בעצמות לטוב או לרע זה היה צריך לקרות וזה לא קרה .
אז מה הסיבה לכך ?
שאני זאת אני ואני לא אהיה טובה מספיק אף פעם ?, או לפחות לאלה שאני רוצה באמת קרבה אליהם . למה זאת אני שבסוף תמיד נפגעת וצופה מהצד באלו שממשיכים בחייהם ונהנים להם ומחייכים למצלמה מעלים תמונה לאינסטגרם גורמים לחיים שלהם להראות נחמדים סבילים ואפילו טובים , בזמן שאני עדיין מנסה לקלוט לאן הזרם פונה ומגיעה לשם באיחור כל הזמן ולא מספיקה לתפוס ת'קטע שכולם מתלהבים ממנו .
לא משנה מה אעשה , כמה אצליח וכמה אני אכשל
אתה לא הצלחה ולא כשלון שלי , תמיד תהיה סימן שאלה שתמוהה לי בראש
לא אשקר אם תהפוך לכישלון אני אתאכזב אפילו אבכה בכי מריר כזה עם נזלת מגעילה שיוצאת מהאף .
אבל אם זה יצליח אני יאמץ אותך קרוב ללב שלי ואשמור אותך שם לנצח נצחים אודה לך על האהבה ועל הגשמת הציפיות שלי .
בשם האלים לבחורות הבודדות והלא מוערכות אני מבקשת ממכם רק סיכוי קטן לראות אם יש לזה לאן להתקדם
בבקשה מכם תעזרו לי לצאת מהבור שחפרתי לעצמי שמונע ממני להרגיש רגש אמתי לא מבוים ושקרי
כינוי:
my nickname is cute
בבלוג זה
בכל הבלוגים
