התקף כזה שכל הייאוש צף, חונק מבפנים.
התקף כזה שאני דופקת את הראש בקיר כל כך חזק במטרה למות,
התקף כזה שאני צורחת על הצוות שאני לא רוצה זריקה ולא כלום כי כלום לא יעזור,
כלום לא יעזור.
ואז מגיעה הקשירה,
3 אחיות ושני אחים שמרימים אותי בכוח למיטה,
כבר טריגר של להיות על מיטה בזמן חרדה ועוד טריגר של גברים שתופסים בכוח.
הגברים מתחילים לקשור את הרגליים ושלושת האחיות מחזיקות את הראש והידיים,
אין לי שליטה,
חוסר אונים.
אז אני בוכה וצורחת.
ושניה אחר כך נשארת לבד, קשורה אחרי זריקה.
מנסה להירגע כי "עד שלא תרגעי לא נוכל לשחרר אותך"
אבל החוסר אונים רק מגביר את החרדה ואני מוצאת את עצמי נאבקת לנשום בין צרחה לצרחה,
מנסה לשכב אחורה אבל התחושה של הידיים והרגליים הקשורות בשכיבה מפוצצים לי את המוח בפלאשבקים,
והנה מי שאנס אותי פעם אחרונה והאקס המתעלל מופיעים בחדר,
ואני איתם לבד,
אחד תופס ואחד אונס.
וזה נמשך כל עוד אני קשורה שם.
ורק כשהתעייפתי מהצרחות, מהזריקה ומהחרדה שחררו אותי,
גררתי רגליים
וטבעתי במיטה.