מנהלת מערכת יחסים הרסנית עם העולם, עם עצמי.
מתמסטלת עם גבר באיזור מבודד בבית חולים,
גבר שרגע לפני אמר שניסה לשרוף את הבית של ההורים שלו וכל מילה שניה שלו היא קללה בוטה,
התוצאות ידועות מראש, לאחרים כנראה.
אבל אני,
כנראה ההרס העצמי שולט בי,
ואין בי מחשבה על תוצאות,
ואז אני נשארת להתמודד איתן, שוב.
להרגיש עוד יותר מזוהמת, עוד יותר לא שייכת לעצמי.
כולם יכולים לעשות מה שהם רוצים,
ואני כלום.
כל מה שאני יכולה זה להרוס יותר,
לתלוש שיער, לחתוך,
לרדת במשקל שוב,
לקחת יותר מדי כדורים.
יש מטרות, יש מי שדואג, יש גם רצון בריא לפעמים.
אבל בפנים?
הכי עמוק ומושרש יש בעיקר רצון לחרב.
מה אני עושה לעזעזאל?
למה שלא פשוט אהרוג את עצמי ואפסיק עם המשחקים.