המחשבות שלי ואני

בפרשת משפטים מסןפר על עבד עברי, במקרה והעבד לא רוצה לצאת לחופשי עושים לו סימן באוזן (רוצעים את אזנו)

רבים מבני האדם ואני יכול להעיד על עצמי, אוהבים את המוכר והידוע כמו העבד שאוהב את אדוניו

סדר היום ברו, במטלות ברורות וכן הלאה.

אבל אומרת התורה אדם צריך להשתחרר מהכבלים של המוכר לאדם צריכות להיות שאיפות.

אדם נועד להתקדם ולהגשים רצונות (כמובן במסגרת התורה)

אדם שמפחד להתקדם אל הלא מוכר יש צורך להזכיר לו את זה.

רציעת האוזן מסמלת את הקבעון של האדם שלא מוכן לוותר על הנוחות.

צאו מהכבלים אל תהססו לחלום ולהתפתח.

כולם ואני גם מדבר על עצמי יכולים וצריכים לשאוף ליותר, זו דרכו של העולם להתקדם.