ומה אפשר להגיד כשעומדים לפני כולכם

איזה מבט צריך להיות לי בעיניים

עד כמה החיבוק שלי צריך להיות חזק או אמיתי

האם אני אמורה,כמוכם,לדבר על הא ודה,כשאני עומדת ממש שם

אני אמורה להעמיד פני מתעניינת?

אני אמורה להסתכל בעיניים דומעות?

ו8,זה מספר גדול.

ואיך להסביר חולשה שכזאת

שלופתת את הזרועות

ולא נותנת לאף אחד להיכנס

ואיך לחבק אותכם,איך

אני אמורה לעמוד איתנה שם,מול כולכם

כשהאנשים הכי יקרים לי

מתפרקים לי מול העיניים ומצליחים להסתיר את זה עם זוג משקפי שמש

ואולי

אני אמורה למרר בבכי בלתי פוסק, על 8 שנים שבהם לא הצלחתי לבכות עליכם

אולי אני צריכה לעמוד ולצרוח בקולי קולות לשמיים הכחולים

אולי לקנות איזה עציץ קקטוס נחמד שכזה,לשים שם שיהיה קצת יותר יפה

אולי לשבת רק עם שלושתיכם ולשיר להם קצת שירים שהם אהבו

אולי לעמוד ולהגיד עוד ועוד תהילים,כי זה נותן עוד ועוד כוח

אולי לעמוד מול כולם,ולהסביר חוסר טאקט מהו

אולי לא להסתיר מכולכם שום התקף פאניקה

Where do we go from here

The words are coming out all weird

Where are you now, when I need you

 Alone on an aeroplane

 Fall asleep on against the window pane

My blood will thicken

 I need to wash myself again to hide all the dirt and pain

'Cause I'd be scared that there's nothing underneath

אולי לא להפסיק לחבק אותכם.אולי לא להפסיק לספר לך כמה שהם אהבו אותך,כי כבר קשה לזכור.אולי לספר רגעים שזוכרים,שיהפכו אותם ליותר מחיוכים בתמונות.

אולי לנסוע רק איתכם

רחוק רחוק.

"

א-לי היקר

לבד אני פתאום

וכואב אנוכי;

מחפש מקור נחמה

העולם-

העולם שכה מלא הוא

וכה עסוק

נראה ריק עכשיו

קר ומפחיד כאן

בתוך החלל שנפער בי

שזהר פעם

מבטחון עצמי ושמחת חיים

א-לי,

משכני חזרה

אל עולם החיים

אל החיים עצמם.

"

[לקו"מ רע"ז]