הייתי קצת בהתנתקות מההפרעת אכילה שלי, ובגלל זה גם מהבלוג הזה, בתקופה האחרונה. עבודה חדשה, אנשים חדשים.. זה תמיד גורם לי לרצות להיות נורמלית, להעלים את הפאקים שלי ולהיות מושלמת ולהרשים.. ובהתחלה זה עובד ואני מושלמת לכמה זמן. אבל בסוף זה נופל. לא מצטערת שהייתי שם, הייתי צריכה את זה. אבל התסכול הזה שאני לא מושלמת.. אני עדיין לא מצליחה להתגבר עליו. וזה מצחיק כי אף אחד לא מושלם. אבל בראש שלי הם כולם מושלמים. אני כזאת, לא יכולה לראות חסרונות של אנשים שאני אוהבת. הם מושלמים בעיניי. וזה נורא, כי אני לא באמת רואה אותם כמו שהם. אני מוחקת חלק מהם, ממש כמו שאני מוחקת חלק ממני. 

כשאני לא מושלמת אני שונאת את עצמי. אני כועסת על עצמי, אני בטוחה שכולם שונאים אותי. ואני כל כך רוצה שיאהבו אותי, זה הדבר הכי חשוב לי בעולם. אז בחודש האחרון פשוט ניסיתי להיות מושלמת ומדהימה ולגרום לכולם לאהוב אותי. ושכחתי את עצמי לגמרי, פשוט ויתרתי על מי שאני. ובהתחלה זה הרגיש מדהים, והרגשתי מישהי אחרת. לא אכלתי כמעט ונהנתי מכמה שהבטן שלי ריקה ומתחושת הרעב והקלילות. חייכתי ושמחתי וכל כך רציתי שיאהבו אותי. וזה החזיק לא מעט זמן, עד שפישלתי. כי כצה אפשר להיות מושלמת. וטעות אחת גרמה לי להאמין שזהו, אני על הפנים. כולם שונאים אותי בטוח. אני עובדת נורא ואני גרועה במה שאני עושה, לא מגיע לי להיות שם וכולם יודעים את זה. כולם שונאים אותי שם בדוק, כולם רוצים שאני אלך. אני מעיקה עליהם, אני מוזרה בעיניהם, הם בדוק מרכלים עלי שאני על הפנים ושונאים אותי.

נשמע הזוי שהאמנתי בזה לגמרי. או שאני מלכת העולם או שאני שווה לזבל. אין אמצע. 

אז אני מנצלת את המקום הזה כדי להזכיר לעצמי שיש אמצע. שלהיות מושלמת זה למחוק את עצמי, וזה לא שווה כלום. שיכול להיות שאנשים לא יאהבו אותי, וזה בסדר כל עוד הם לא אוהבים את מי שאני ולא את מי שאני עושה את עצמי. עדיף שלא יאהבו אותי על מי שאני מאשר שיאהבו אותי על מי שאני לא. זה בסדר לדאוג לעצמי ולאהוב את עצמי גם אם אנשים אחרים לא עושים את זה. בעצם, בעיקר אם אנשים אחרים לא עושים את זה. כי מי ידאג לי אם לא אני.. מי יאהב אותי אם לא אני. וזה בסדר להיות עצובה ולחוצה ולפשל ולהצאת טיפשה בכל מיני סיטואציות. וזה בסדר לא להיות מושלמת. פשוט להיות נאמנה לעצמי. להיות מי שאני, ולהבין שמי שצריך לאהוב אותי יאהב, ומי שלא יאהב אותי פשוט לא מתאים לאהוב אותי. וזהו.

אז אני מבטיחה לעצמי לאהוב אותי ולדאוג לי, להפסיק לנסות להיות מושלמת בשביל אנשים אחרים, לקבל את החסרונות שלי וגם את שלהם. לצחוק על טעויות ולא להוריד לעצמי את הביטחון לגמרי אם אני מפשלת. קורה לכולם. ותמיד לשאוף להשתפר, ולהבין שבשביל להשתפר וללמוד צריך לאפשר לעצמך קודם כל להיות במקום הלא יודע והלא מושלם. וזה בסדר. הכל בסדר. 

ועכשיו הגיע הזמן לחזור ולזכור את ההפרעת אכילה הזו. לזכור שיש לי מטרה להיות בריאה, לאהוב את עצמי ולדאוג לעצמי. ולזכור שיש לי את ההפרעת אכילה הזאת, ושלהתעלם ממנה לא יעילם אותה. לאכול בריא, לא להקשיב לדחפים הלא בריאים, לאהוב את עצמי גם כשאני מקשיבה.

וזהו.