היה לי בינג' אתמול. חשבתי הרבה על אם להמשיך את הספירה או להתחיל אותה מהתחלה. מצד אחד, להמשיך את הספירה מראה שאני ממשיכה במסע למרות שנפלתי. מצדי שני, אם אני אמשיך אותה לא תהיה חשיבות לכמות הבינג'ים במסע הזה, ואני רוצה שתהיה. אז החלטתי להתחיל מהתחלה, אבל להשאיר את הרשימה בצד כמו שהיא. הרשימה תתאר את המסע, הכותרות יתארו את הקרבות. או את הימים הרצופים בדרך עצמה, בלי לכלול את הימים שעוצרים בצד.
אז היה לי בינג' אתמול. האמת, בדיעבד, לא מפתיע. אבל לא ראיתי את זה בא. אני כותבת עכשיו עם בחילה מטורפת, הבטן שלי נפוחה כאילו אני בהריון רציני וכואבת כאילו מישהו לוחץ אותה החוצה. ולא ישנתי. כל הלילה היא כאבה, כל הלילה הייתה לי בחילה. הנה, ככה זה מרגיש. כבר הספקתי לשכוח.
אכלתי המון. אני לא יודעת אפילו לשים אצבע על כמה בדיוק, כי פשוט לא הייתי שם. אבל אכלתי מלא, באמת. כמויות לא הגיוניות של אוכל "בריא" (כי גם בריא הוא לא בריא כשאוכלים כדי להתפוצץ), ואז כמויות לא הגיוניות של חרא אוכל. לחם, שוקולד מריר. כמה זמן לא אכלתי שוקולד מריר.. שנים. ובום, היה בבית אז זה נכנס לבינג'. ברגעים האלה אין שום דבר שאני לא אוכל. כואב לי. קל לי להגיד שזה לא היה בשליטה שלי אתמול, אבל אני יודעת שכן. פשוט בחרתי לברוח, הייתי עייפה מכדי להלחם. האמת שהייתי יכולה לראות את זה בא, הייתי על הפנים אתמול. אבל שכחתי כבר איך זה מרגיש. אתמול הייתה לי תזכורת. ועכשיו יש לי שתי אופציות. לשבת ולרחם על עצמי, כי הרסתי הכל ודווקא היום אני מרגישה חרא כשיש לי אירוע ותכננתי להנות ממנו. ועכשיו אני כנראה אגיע אליו חצי שבורה, עייפה וכואבת. ואני יכולה לנקות את האבק ולקום. כי בכיתי כבר יותר מדי פעמים על כל הבינג'ים האלה. די, זה קרה. לפני זה זה לא קרה במשך 14 יום. 14!!! לפני זה לא חשבתי שאני יכולה לעבור שבוע בלי שזה יקרה, או אפילו כמה ימים. אני יכולה לאכול מסודר, אני מסוגלת. הוכחתי את זה בשבועיים האחרונים. ויום אחד נוראי לא יכול לקחת את זה ממני. אז אחלה, אני קצת סובלת היום. הזכרתי לעצמי אתמול שהבינג'ים עדיין פה, שאני עדיין צריכה להיות מוכנה אליהם. הכל בסדר, ממשיכים.
אז אם כבר מתחילים שוב, אני נזכרת בפעם הראשונה שכתבתי פה:
"את המטרה כבר יש לי. על סעיף שתיים אני גם יכולה לעשות וי בכיף.
סעיף 3- אני מקדישה כל בוקר לכתיבה בבלוג הזה, ולעשיית שלושה עמודים לפחות מהחוברת של בריין אובר בינג' (מה קרה באמת להבטחה הזאת? אני מחליטה אותה שוב, החוברת הזאת תעזור לי). סעיף 4 זה הבלוג הזה. אם במקרה הגיעו לכאן עוד אנשים עם אותה בעיה, אתם לגמרי מוזמנים לשתף. אני חושבת שגם אם הם לא יהיו כאן, עצם זה שאני מרגישה שאני כותבת את זה באופן לא פרטי גורם לי להרגיש שאני משתפת אנשים (זה לגמרי נכון. אפילו שאני לא מרגישה את מי שקורא כאן אם יש כאלה, עצם זה שאני כותבת לעולם מרגיש לי כמו שיתוף, כמו התחייבות. וזה עוזר). ואני חושבת שזה יספיק.. אני מקווה. סעיף 5 הוא גם חלק מכאן, ואני גם לגמרי הולכת להתחייב לאנשים היחידים שיודעים על מה שיש לי. (אמא שלי וחבר שלי לגמרי חלק מהתהליך, למזלי. שניהם יודעים על ההשתדלות, וחבר שלי הרים אותי אתמול אחרי שנפלתי ועזר לי לחזור לחשוב באופן שפוי ולא לזרוק הכל לפח). סעיף 6.. אני חושבת שכבר החלטתי מה הפעולות הקטנות שאני הולכת לקחת במהלך הימים האלה כדי להבריא. (אני חוזרת על זה עכשיו- לאכול מנה אחת בכל ארוחה. 4-5 ארוחות ביום. לא להשקל, ואני מוסיפה עכשיו גם לא למדוד בגדים באובססיביות או להתעסק בהרזיה באובססיביות, כי זו לא המטרה. לכתוב פה, לעשות את החוברת של בריין אובר בינג').
הלוואי שהפעם זה יעבוד. (אני יודעת הפעם שכן.)"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
