שוב בינג' היום. אתמול כמעט ולא אכלתי. אולי לא היה שום התקף אכילה, אבל גם צום לא בדיוק יוביל אותי לשום מקום. אז זו הפעם הראשונה שבכותרת אין מספר של יום. למרות שאני עדיין במסע, אני עדיין בדרך. פשוט קשה לי לחזור לעמוד משום מה. אבל הכל בסדר, אפילו שהבטן שלי ממש כואבת עכשיו. אפילו שאתמול לא אכלתי כמעט בגלל הבחילות הנוראיות שהיו לי. אפילו שאני לא מסוגלת לצאת מהבית מרוב שאני מתביישת בבטן הנפוחה הזאת שלי. אני לוקחת אחריות על מה שעשיתי, אני לא מוכנה להרגיש אשמה. עשיתי את זה, בחרתי לעצור לקחת אוויר. לפעמים צריך להיות למטה. 

רגע של כנות. לפעמים אני מתגעגעת ללהיות הקורבן. אני מתגעגעת ללבכות ולהגיד "זה לא פייר, החיים האלה לא פיירים, למה אני צריכה להתמודד עם זה?". הסיבה היחידה שאני ממש משתדלת להמנע מזה, היא שאני יודעת שזה פשוט לא יוביל אותי לאן שאני רוצה להגיע. זה יוביל אותי לחיים שהיו לי עד עכשיו. אני גם מתגעגעת לבינג'ים לפעמים. בהתחלה של כל בינג' אני מתענגת עליו. וכשאני לא חווה אותם הרבה זמן ואז חושבת עליהם, אני מרגישה געגוע. וזה נוראי בעיניי, אבל אני מניחה שזה פשוט חלק ממני שאני צריכה ללמוד לקבל. בינתיים. וכשאני אומרת לקבל, אני מתכוונת לדחף, לא להתנהגות. כי הבינג'ים הורסים לי את החיים. אבל הדחף לא יכול להרוס כלום, הוא פשוט הרגשה. וככל שאני נגעלת ממנו יותר, ככל שאני נותנת לו יותר כוח, ככה הוא משתלט לי יותר על החיים. 

איך אני זוכרת את זה? 

מחר אני אזכיר לעצמי. כל הזמן. מחר אני פשוט אקבל את הדחף, אחייה איתו ואלמד לאהוב אותו ולכבד אותו. אבל לא להקשיב לו, כן? בלי בינג'ים.

אז ככה. בייבי סטפס. מחר כשאקום אני אכתוב לעצמי את כל הסיבות למה לא להקשיב לדחף. עשיתי את זה פעם וזה עבד מעולה. ובכל פעם לפני שאני אלך לאכול, אני אקרא את זה ואפנים את זה. כמו תפילה. מחר לא יהיה לי בינג'. זה ידרוש את כל האנרגיות שלי בעולם, אבל מחר לא יהיה לי בינג'. כי אני אוהבת את עצמי ומאחלת לעצמי חיים טובים יותר מכאבי בטן ובחילות והתמכרויות. ואני מקווה שההתחייבות הזאת כאן תהיה חשובה לי מספיק בשביל לתת לי את העוצמה והאנרגיות שאני צריכה בשביל זה.

"She's gonna learn that this life will hit you, hard, in the face, wait for you to get back up just so it can kick you in the stomach. But getting the wind knocked out of you is the only way to remind your lungs how much they like the taste of air."

שרה קיי המדהימה.