יש בי התנגדות. משהו בי לא מוכן להרגיש. אני חסרת סבלנות, קשה לי ללכת לעבודה. עבודה שאני נהנת בה בד"כ. אני מנסה להכיל, אבל אין לי נוסחה מדויקת לאיך עושים את זה. אני מנסה לקבל את הגל, אבל כל מה שאני רוצה שהוא פשוט יעבור. והוא עקשן. אני יודעת שהוא לא יעבור עד שאקבל אותו. 

אני מנסה להיות קשובה לעצמי, אבל עצמי כל הזמן רוצה פשוט לשכב במיטה כמו זומבי בלי לחשוב על כלום. ועם כל ההבנה וההכלה בעולם, לפעמים אי אפשר להשאר במיטה כל היום. בעיקר אם זה כל יום. יש חיים, וצריך לחיות אותם. 

אני מתעצבנת כשמדברים איתי. אני רוצה את הלבד שלי. אני רוצה שיעזבו אותי בשקט. אבל כשעוזבים אותי בשקט אני מרגישה לבד ומחכה שמישהו יתייחס אלי. לא מרוצה בשום מצב. 

הליכות תמיד מנקות לי את הראש, אבל עכשיו גם זה לא ממש מרגיע אותי. אולי אם הייתי הולכת כל היום הראש שלי היה שקט.

בא לי כ"כ להיות נורמלית, להצליח לקום בכל בוקר וללכת לעבודה מסודרת חמש פעמים בשבוע, שמונה עד חמש. אבל רק לחשוב על זה עושה לי רע. ואז אני מרגישה מפונקת, חלשה, ומתחילה מערבולת רצינית של רגשות אשם ושנאה עצמית. בא לי לא להיות כ"כ רגישה. אני רוצה להיות חזקה. אבל קצת לחץ ואני מתפרקת. 

אבל די, החיים הם החיים. בא לי זה נחמד, אבל זו התקרבנות שלא מובילה לשום מקום. אני מי שאני, לבכות על זה לא יוביל אותי לשום מקום. ללמוד לאהוב את מי שאני כמו שאני זו הדרך, אפילו שזו דרך מפותלת וקשה. התקרבנות זה נחמד לפעמים, אבל צריך לדעת לשים את הגבול.

אז היום אכלתי בסדר נכון לעכשיו. לא מושלם, אבל בסדר. אבל אני לא רגועה. 

אני עובדת על מעברים עכשיו. על המעבר בין הבחוץ לבית, בין מפגשים עם אנשים לבדידות. המעברים קשים לי, בגלל זה הרבה פעמים קשה לי להתחיל או להפסיק לאכול. בגלל זה קשה לי לעבור מהעולם הדמיוני שבראש שלי למציאות הקשה בחיים, וגם ההפך. בגלל זה ברגע שאני נופלת, קשה לי לחזור לעמוד על הרגליים. אז אני עובדת על מעברים, גם באכילה וגם בחיים. וזה לא קל לי. אז היום בלילה אני אכין לעצמי מתנה, כדי שכשאקום בבוקר יהיה לי מעבר חלק בין השינה לערות. אולי מכתב או תמונה או ציור, משהו שיגרום לי לחייך או להרגיש שלווה. ואני הולכת פשוט להיות ממש רגישה למעברים האלה, לשים לב אליהם ולתת להם את המקום שהם צריכים. הכל מתחיל בכוונה. 

אני עייפה מדי בשביל לחיות, אבל אנרגטית מדי בשביל לישון. נמאס לי קצת להיות על מוד-זומבי. אני צריכה לחזור למדיטציות, אולי זה ירגיע אותי קצת.