זה הרגע החשוב, זה שבו אני מחליטה איך יהיה היום שלי. כבר סופש וזה אומר שיש לי את האופציה לקום בכיף ולהיות רגועה. לצאת להליכה ולכתוב. אולי לשמוע הרצאה של טד שתגרום לי להרגיש מלאת השראה.

היום אני שומרת על דבר אחד, לא להגיב לדחף לבינג'. להרגיש אותו, להקשיב לו, לא לפחד ממנו. ולא להגיב לו. מנה אחת בכל ארוחה, לא משנה כמה אני רוצה באותו הרגע לקום לעוד מנה. זה הכל, זה הדבר היחיד היום. לסמוך על עצמי שאני יודעת מה אני עושה גם ברגעים שהקול בראש אומר לי אחרת. כתבתי על יד ימין בקטן תזכורת, כדי שלא אשכח. לוקח משהו כמו חודש להתרגל להרגל חדש, להפוך אותו לאוטומטי. יקח לי חודש של תרגול של מנה אחת בארוחה עד שלא אצטרך להזכיר לעצמי. עד שזה יהיה ממש קל. עד אז אני פשוט צריכה להתמיד, לא משנה כמה זה קשה.

גבולות רכים, לא להעניש את עצמי אם אני לא מצליחה. לא לאיים, לא לכעוס. אני מאמינה בעצמי וסומכת על עצמי שאעמוד בגבולות האלה. ואם לא, ננסה שוב מחר.