זאת הייתה שניה. שניה שאורכה חיים שלמים.״את נראית נהדר הערב״ הוא ספק לחש ספק אמר וברח, במהירות שגמרה לי לתהות אילו זה בכלל קרה.
אולי זאת רק אני, אולי הכל בראש שלי, ואולי הוא מרגיש מה שאני מרגישה.
הבטתי בעיניו, וכל עצם בגופי רצתה לנשק אותו.
אילו היינו רק אני והוא, ולא מוקפים אלפי מבטים, הייתי.
״הבטחתי לך שאני יהיה מקצועי״
״נתתי לך את המילה שלי״
ומי הוא אדם בלי מילה.
ואני שנאתי אותו,
על זה שהוא הגון,
על זה שהוא במשפט אחד רק גורם לי לרצות אותו יותר.
הרעב אליו,
כמו הצמא למיים אחרי 40 שנה במדבר, כאב.
״כשאמרתי שאת יפה התכוונתי לזה״
״אבל אני גבר״
״אני מודע לחוסר יכולות השליטה שלי כשאני שותה״
״ונתתי לך את המילה שלי״
ופתאום כל הפעמים שהוא חזר על ההסכם, הובהרו בעייני.
השיחה עדיין מתנגנת בראשי.
האינטימיות שהפכה שניה לנצח, חקוקה בי.
ועדיין יש בי חשש, שהוא שולט נהדר,
בשחמט החיים האינסופי, שבו כל צעד נעשה במטרה.
Breath in breath out
you know you want to scream it out loud
Time goes by too fast
Don't run
Enjoy your time in the sun
Yet you know another year is almost done