חמדני ישב כרגיל על כסאו החדיש והתבונן בטבלאות, המניות שבבעלותו לא הניבו תשואות יפות בשנה החולפת, הפקדונות איכזבו כרגיל. הוא שילב כפות ידיו מאחורי ראשו ונאנח "המצב רע".

שיחת טלפון ממספר חסוי נכנסה והעירה אותו קלות. הוא נרכן על השולחן, מסתיר בידו השמאלית את פיו, הרגל ישן מהשנים בהם ניסו האחרים לפענח שיחותיו מתוך קריאת שפתיו. הקול מעבר היה מוכר ונחפז כרגיל "תעביר לו 17 ונוכל לקבל תוספת של 40% בשטחי הבניה הציבוריים". "כמה יצא לי מזה?" לחש חמדני למכשיר. "לך יצא 35 מעבר ל-17 שתשלם ולי יצא 20" ענה המקשר. חמדני הסכים ויצא לדרך.

דרכו של חמדני היתה קצרה. הוא ירד למשרדים שבקומת הקרקע, דיבר קצרות עם משה, זה הנהן בראשו, לקח את מפתחות הסקודה שהיו תלויים מימין לדרך השירות ויצא. הסקודה עצרה בחזית הבנק. השומר הגיע במהירות למשה וסימן לו להשאיר הרכב במקום. כבר בכניסה לסניף מסרה לו סגנית המנהלת מעטפה רחבה ושאלה "מעוניין לספור?" משה נד בראשו לשלילה.

המעטפה הייתה כבדה מאד. 85 חבילות של 100 שטרות, אינן עניין של מה בכך. משה חייך לעצמו. כשהוא מנסה למשוך כמה אלפי ש"ח לעסקת רכב זו או אחרת, הסניף מתחקר אותו על ייעוד הכסף, ולמה, וכמה. חמדני מחייג ומכינים לו 17 מיליון ש"ח, מבלי שיחתום אפילו. הוא מבצע שתי שיחות זריזות, באחת מאשר לחמדני את המשיכה ובשנייה קובע עם האחיין של גיסו, מהנדס העיר, שיבוא להכין איתו את רשימת המוזמנים לבת המצווה עכשיו. האחיין מגיע במרוצה, כרגיל עם המזוודה עם הגלגלים ו"רשימת המוזמנים" מסתיימת במהירות.

אחרי הצהרים, בספא העירוני, נפגשים יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבגד ים מלא, פרחוני, סגן ראש העיר בתחתוני בוקסר וכרס לבנבנה והמהנדס שלנו. לאחר שישבו בברכה כאשר כמו תמיד, יו"ר הוועדה המכובדת שתתה ארבעה כוסיות והמהנדס חיזר אחרי המדריכה הצעירה, עברו השלושה לחדר צדדי והשלל חולק.

סגן ראש העיר בירר מתי ראש העיר ייעדר וקבע את ישיבת הוועדה לאותו מועד. בשני הנושאים הראשונים לא חל כל שינוי ואילו בנושא השלישי, שנידון ממש בקצרה, לפני ארוחת הצהרים שהגיעה הפעם "במפתיע" לפני הזמן, אושר חריגה קלה של 4% בשטחי הבניה. יו"ר הוועדה, סגן ראש העיר ונציג האופוזיציה חתמו. כשחברי הוועדה עברו לחדר השני בו הוגשה הארוחה, העביר סגן ראש העיר מעטפה לנציג האופוזיציה והכיתוב בספר הוועדה קיבל תוספת של הסיפרה אפס והאישור הוסב לתוספת של 40% אחוזי בנייה.

כתב המקומון, ידיד ותיק של חמדני, פירסם כבר באותו ערב כתבה שפארה את מעשיו של ראש העיר שדחף להגדיל את שטחי הבניה במרכז הקניות משולב מגדלי הדיור בשכונות המשוקמות, מ-40,000 מ"ר ל-56,000 מ"ר כדי "להטיב" עם בני השכונה. הכתבה עם זר פרחים אנונימי ובקבוק יין משובח נמסרה לראש העיר באותו ערב.

ראש העיר ניסה לשווא להכחיש את מעורבותו בהגדלה. גם העובדה שכלל לא השתתף בישיבת הוועדה המקומית לא עזרה. לבסוף נחלץ סגן ראש העיר לעזרתו וגרס שהפנייה הגיעה אליו מוועד צעירי השכונה והוא זה שפנה לוועדה בנושא. דבריה של חברת האופוזציה א. שטענה שהוועדה כלל לא דנה ולבטח לא אישרה תוספת של 40% לא נשמעו כלל.

בתחילת החורף נסע חמדני לאחותו בצרפת. במקרה, בנו של הקבלן גדליהו ואשתו של ראש העיר היו בסקי בשוויץ. באחד הבקרים קפץ חמדני לעיר בזל ופגש בשנים בכניסה לבנק. בתום העיסקה חגגו השלושה במסעדה צנועה בשם Cheval Blanc

אם פתאום, השמש חדלה להאיר את דירתכם כי מגדל עצום קם ממזרח, או ממערב לדירתכם, אז אולי גם שם, חמדני כזה או אחר ושותפיו הם הסיבה.