המבריח 

4.1.2016

הסירה התנדנדה קלות על פני המפרץ. "סירה" היה שם יומרני לאמבטיה הצפה באורך שלשה מטר עם מנוע קטן וכמה חגורות הצלה כתומות. טורקי היה שמו של המלח המבוגר והמשופם שהתכוון להוביל את הסירה באותו לילה. האוטובוס התעכב והנוסעים עדיין לא הגיעו. טורקי היה יריב ותיק ומר של המשטרה והצבא הטורקי.

חודש וחצי לפני כן, משפחה יזידית צעירה (יזידים הם כורדים בני דת עתיקה שהתגוררו בדרך כלל בסביבות העיר מוסול בעירק וממשיכים להתגורר במדינות נוספות באיזור המשתרע מסוריה ועד גרוזיה וארמניה) בלווית אבי הבעל, בחרו לברוח מכפרם. הם מימשו בקושי רב חלק מרכושם וצברו מעט זהב ותכשיטים, אלפי דולרים בודדים וגם פגיון עתיק משובץ יהלומים ממנו אבי הבעל סירב להיפרד.

הבחרת פליטים הפכה מקצוע מכניס בשנים האחרונות. רוב המבריחים פעלו בקו אווילק - לסבוס והעבירו מאות אלפי פליטים מטורקיה ליוון. טורקי, מבריח ותיק של כורדים מבוקשים נהג אחרת. הוא קלט את הפליטים בעיר סוקי Soke, העלה אותם לאוטובוס תיירים, לכאורה כדי לטייל ביער ובשמורת הטבע מנדלס דלסטי מילי פארקי, ולמעשה בקצה הפארק הענק, במרחק 17 ק"מ מסוקי, שכן המפרץ. 

בנו הצעיר של טורקי ישב על סלע ליד הסירה. הוא דיבר במשך שעות עם חבריו בעיר וקיטר על אביו המאחר. לזרמי מים, במפרץ שבין חוף הכפר היווני פסילי אמוס ( pesili ammos) לבין המפרץ בו קיפצה הספינה, היו שעות פעילות קבועות. עד 01:00 המים היו שקטים וקלים לשיוט ואחר כך, בסביבות 13:15 החלה סופה דרום מערבית שסיכנה את הספינה והייתה עלולה להטביע אותה. 

המסלול כולו היה קצר מאד, 2,000 מטר שבדרך כלל נמשכו פחות משעה כאשר לאורך הדרך, גם בצד הטורקי וגם בצד היווני, היו איים בהם ניתן היה למצוא מחסה בעת חיפוש ימי או במועד סערה לא צפויה.

המשפחה היזידית הצטרפה באיזמיר לקבוצה שכללה פליטים סורים ואפגניים ואפילו משפחה סודנית רעשנית. נהג האוטובוס הישן והרעשן היה אחיו של טורקי. בהנחיית המארגנים, הפליטים לבשו בגדים נקיים ונהגו, פחות או יותר, כתיירים. בחזית האוטובוס ישבה בחורה צעירה ומקרופון בידה ו"הדריכה" את המטיילים בשלל שפות. כשעצרו במזנון דרכים, שמע היזידי ששלט בטורקית שני גברים מתלחששים "הטורקי הזה לא אכפת לו. מבחינתו שהנוסעים יטבעו בים. הוא מקבל הכסף מראש". היזידי הצעיר נרעש. בצר לו פנה לאביו, הלוחם הקשיש וסיפר לו את ששמע. הלוחם לבן השער טפח על הפגיון המוסתר ואמר בשקט מקפיא לבנו "אל תדאג, אני מצוייד".

לפני הכניסה לשמורה העבירו כל הנוסעים את השליש האחרון של התשלום למדריכה. בכניסה לשמורה נכנסה המדריכה למשרד, העבירה לפקח את התשלום הנוהג עבור הסיור בשמורה ובדרכה החוצה, מעבר לטווח הקליטה של המצלמה, השמיטה מטפחת בד תפוחה שכללה את האתנן הקבוע.

השעה הייתה מאוחרת מאד. טורקי עלה על האוטובוס מיד אחרי השער והורה לאחיו למהר. הוא חילק שקיות אטומות לנוסעים והמדריכה הנחתה אותם בקשר לאופן השימוש בחגורת ההצלה. רק לה הייתה חגורה שכזו, השאר היו בסירה והיא בחרה במספר נושעים שתורגלו באותה חגורה יחידה.

הפליטים ירדו מהאוטובוס אחרי חצות והעלייה לסירה, הסדרת חגורות ההצלה וקשירת הציוד נמשכו זמן רב. טורקי ובנו עלו לסירה והאוטובוס נסע עם הנהג והמדריכה. הים רגש ומרבית הנוסעים הקיאו אל מעבר לסיפון או לתוך הסירה. הצפיפות הייתה גדולה אך יוון הייתה ממש קרובה והפליטים לא רצו לוותר.   

אחרי 800 מטר הסירה הסתופפה בצידו המזרחי, המוגן מרוח הים, של האי הטורקי הקטן שצורתו אגס וקוטרו כמאתיים מטר בלבד. כאן הייתה נקודת החלטה ראשונה. לטורקי הייתה שם פינת מסתור בין הסלעים. טורקי התבונן בגלים ובשעון והחליט להעלות את הנוסעים לחוף. הנוסעים כעסו והעברתם לחוף לא הייתה קלה. חלקם נשרטו מהסלעים החדים וכולם היו רטובים עד לשד עצמותיהם. "מה נעשה?" תבע היזידי הצעיר תשובות מטורקי. "אנחנו ניקפא כאן". טורקי לא השיב, החזיק בשתי ידיו את התינוקות הסודניים והלך לכיוון מרכז האי. מאחורי סלע שלא נראה שונה מאחרים, הייתה יריעה אפורה ומאחוריה, לתדהמת הפליטים, מערה רחבה עם מזרונים ושמיכות ונרות וקופסאות שימורים. הפליטים התפזרו למזרונים השונים, טורקי והלוחם היזידי הזקן, ביחד עם בנו של טורקי, ישבו בכניסה למערה ועישנו סיגריות מבלי לשוחח כלל.

היזידי אמר בשקט "יש כאן צבא" וטורקי הנהן, סוקר את הזקן ארוכות. בנו של טורקי השקיט את הנוסעים ואסר עליהם לצאת מהמערה. מאוחר יותר, נשמעו צעדים וקולות גברים מחוץ למערה. אלו חדלו ומרבית הפליטים נרדמו. לפני אור ראשון התחדשו הקולות והצעדים והתקרבו למערה. מבט של הבנה עבר בין המלח הטורקי הגדול לבין הלוחם הזקן. טורקי שלף אקדח ישן והעביר ידו בליטוף על גב יד בנו הישן. והלוחם היזידי שאחז בפגיון הנהן מרחוק לבנו שלו. שניהם יצאו באחת, מקפידים להחזיר את כיסוי האבנים שהסתיר את היריעה שבפתח המנהרה. 

הם הסתערו במהירות על ששת הלוחמים של הפטרול הטורקי. טורקי פגע בשניהם מהם לפני שנורה בגבו והמשיך לסירה ואילו היזידי, קל רגליים כנמר, התעופף והרג את אחד הלוחמים והמשיך אף הוא לסירה. שלושת הלוחמים שלא נפגעו היו המומים מכדי לפתוח במרדף וכל שעשו היה לדווח לספינת המשמר.

טורקי והיזידי ערמו הכל לסירה במהירות וראו לשמחתם כי הגאות והגשם טישטשו את עקבות חברי הקבוצה. הם יצאו במהירות לים תוך שטורקי הפצוע נוהג והיזידי חותך בפגיון את כל חגורות ההצלה וחבילות הציוד ומשליכן לים. הסירה נעה צפונה. מאחור נשמע רעש המנועים של ספינת המשמר שיצאה מאחורי האי בזרקורים פועלים.

המירדף נמשך מספר דקות ולסירה לא היה כל סיכוי. לפני המגע עצמו סובב טורקי את הסירה כאילו עמד לנגוח בספינת המשמר הגדולה ממנה פי כמה, ופתח באש מאקדוחו. הספינה הגיבה בצרורות מדוייקים וטורקי והיזידי היו מתים כאשר הספינה מחצה את הסירה.

הפליטים שהו עם בנו של טורקי במהלך כל אותו יום מבלי לדעת מה קרה. הצבא לא חזר לאי. בערב ניפחו הפליטים, בעזרת משאבות רגל פשוטות, סירה שהייתה מוחבאת בקצה המנהרה. היזידי ובנו של טורקי התגנבו לחוף ולמעט כתמי דם בודדים על הסלעים לא ראו דבר. בעשר בלילה הם הוציאו את הפליטים והסירה לחוף וזו הגיעה לאי היווני ללא תקלות.

היזידי ובנו של טורקי שוחחו בינהם ובנו של טורקי החליט להצטרף ליזידים בדרכם לאלבניה