If you read what I write, you open the door to my

דירה עם נוף לרחוב, נוף לזריחה בבוקר, נוף לשקיעה בלילה. ההצלחות הקטנות בכל מבחן ותרגיל. החברים שאחרי. החברים שתופסים חזק ולא משחררים לפני שהדמעות משחררות. המשפחה חסרת קשר דם, שהמכנה המשותף שלה הוא אהבה. והבחור... היפיוף שגנב את הלב שלך והשאיר את שלו בתמורה. הגבר שלוקח את כל מה שמעיק והופך אותו לאהבה. הנשיקות, הכפיות, הדיבורים, שיחות אל תוך הלילה. האהבה הגדולה. הביחד במיטה. חדר השינה כבר לא ריק כל כך. האהבה אחר הצהריים עד הבוקר שאחרי. האהבה שלא תלויה במקום או זמן. הגבר ששייך לך, ומזכיר לך זאת כל כמה שעות. את כבר לא לבד, את כבר לא סתם אחת. את נאהבת, לא נסבלת. הוא רוצה אותך שם. הוא שלך בבכי, כשאת שבורה. הוא ירצה אותך כשתסריחי מסיגריות, כשהמסקרה מרוחה לך על הפנים. הוא ירצה אותך בכל תנאי. הוא רוצה אותך עם כל מה שתביאי.