הרבה דברים קרו ביחד והייתי עצלנית ופחדנית מדי בשביל להתארגן לזה אבל היה דווקא סבבה. זאת לא חוכמה להנדס את החיים לפי זווית אחת אז אני מפמפמת לעצמי מאנטרות בשקל וחצי על דרך ומטרה ופתאום דטרמיניזם נשמע כל כך הגיוני ויפה ומדוייק עד לפרטים הקטנים ותמיד איכשהו אני מבינה שאירועים מסתדרים בחוקיות מחרפנת כזאת והכל בסדר שלהם, זה אף פעם לא מבולגן.
המלאך שלי לשעבר חזר לכאן שוב, הוא כל כך קרוב שאני שואלת אם אני עד כדי כך ראויה או שהוא פשוט לא מסוגל להפסיק. הייתי שמחה להאמין שזאת האופציה הראשונה אבל לצערי השניה נשמעת יותר סבירה. חצי עשור עבר מאז הפעם האחרונה שקראתי לו מלאך שלי בלי הלשעבר והוא עדיין פה מולי, מראה לי תמונות ישנות שלנו כאילו שהוא חי את כל הרגעים שצילמנו. לפעמים אני נבהלת ולפעמים מוחמאת מהמחשבה שכל הזמן הזה שעבר בנינו והבנות שהוא עבר בתוכן לא הצליחו לגרום לו לשכוח ממני. הוא לא מוותר על הנוכחות שלי ואני מרגישה חרא עם עצמי שאני מרגישה טוב עם זה, כי למה להכנס למעגל הזה עוד פעם? אבל יש לי המון המון מזל שהוא כזה מלאך ואיזה זכות שהוא היה דווקא המלאך שלי.
סוף אפריל ומלא השתנה... נכנסתי לשגרה שמעבירה את השבוע מהר יותר. הזמן זז, יש משהו להתחיל ולסיים. ואז עוד משהו ועוד משהו. מחר נפגש, העיניים שלו יתכווצו מתחת למשקפי שמש ואלוהים יודע מה יעבור לו בראש. אני בטח אחשוב על כמה שהעולם הזה חמוד ואיך הכל בו מסודר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
