בשונה משאר הפוסטים שעולים כאן מידי יובל, הפעם אני מרשה לעצמי להתחיל ישירות מהמסקנה. (לא באמת)
התכונה החשובה ביותר בגבר היא... "היכולת לפנות לבחורה".
אין בידי אמנם נתונים ובמקרה הזה לצערי הסביבה היא המדד היחיד שיש לי. אולם הרושם שמתקבל בכל אופן הוא שמספר הבחורות אשר מרשות לעצמן לפנות לגבר הולך ופוחת ככל שעובר הזמן.
תופעה זו יכולה לנבוע כמובן ממספר גורמים. בראש ובראשונה "הבושה" הדור "המצטער" הולך ונעשה בישן וכתוצאה מכך פשוט סומך על יכולות ההורמון הגברי שיעשו עבורו את העבודה. כמובן שיש דרכים יפות יותר לנסח את התופעה. העניין הוא לא באמת בושה... סך הכל מדובר במערכת סינון ראשונית. הרי אחת התכונות החשובות בעולמינו הוא להיות גבר וכיצד תוכל להיות גבר אם אינך פונה לבחורה ומתחיל איתה?!
תכונה חשובה זו מצביעה על מגמה עתידנית בה בני הדור החדש יהיו בנוסף להיותם גברים גם חכמים או יודעי קרוא וכתוב. אל לנו חלילה לאבד את הבושה, מוטב יותר אם במקום להפסיק להתבייש ננסה ללחוץ על המנגנונים האחרים אשר ימשכו תשומת לב, אותם מנגנונים אשר יאלצו את הגבר להיות גבר.
בהשראת התובנה הזו אני מציע לחלק את סוגי הגברים לסקלה אשר מכילה את הגבר הדומיננטי אותו גבר אשר הוא גבר גם ללא שהבחורה מושכת תשומת לב. מכאן ואילך נציע מדדים אשר מתאימים את הגבר כפונקציה של המניפולציה אשר מצליחה לעבוד עליו.
נאלץ לפנות מהסקלה גורמים כמו גבר שהוא "סתם" הלא זהו הגבר הדומיננטי אשר מתחיל עם כל אחת, ונשאיר את ראשית הצירים במקום בו קיים הגבר אשר מתחיל רק עם מעט בחורות שבתוכן קיימת האחת והמיוחדת. (אני כמובן. אלא מי?!)
גבר אשר לא פונה לבחורה אינו גבר. עליו לפנות אליה גם אם אינו מכיר אותה, שהרי אם יכיר הוא בטח יבין שהיה לו כדאי להכיר ושלא פנה במקרה לבחורה הלא נכונה חלילה. הייתה זו יד הגורל אשר שלחה אותו למקום הנכון.
ההפשטה הצינית שנעשתה כאן אמנם מקוממת והיא לא באמת שונה מאותו ילד אשר בוכה שאף אחת לא מתחילה איתו.
ובכל זאת, כפי שאני רואה את הדברים. תכונות נעשות מוערכות בקולקטיב הרחב בעיקר כאשר הן הופכות לנדירות. במובן הזה זה די דומה ל"היצע וביקוש" הכלכלי והמוכר. אבל אף לא אחת מהתכונות הקולקטיביות באמת משקפות את מה שטוב עבור האינדיבידואל. אדם נדיב יהיה חשוב עבור החברה הרבה יותר מאשר הגבר הדומיננטי, גם אם תהיה החברה מלאה באלו. וכך גם אדם חכם או כזה שסתם מפהק עם פה סגור. אבל האופי שלנו מקשה עלינו להעריך את הדברים הנפוצים.
בעולם בו הרוב נדיב נגלה תכונה חדשה "האדם השולט". בעולם בו הרוב מודע לעצמו ולרגשותיו תפתיע התכונה של "הגבר החזק", בעולם בו הרוב חכם יופיע ה"איש הטיפש והלא שופט" הכה יעיל. בעולם בו הרוב עובד יפתיע "ההרפתקן המובטל והשונה". אל לנו להעריך דברים במדד הכלכלי, עלינו לדעת מהו הדבר הטוב ביותר עבורנו. מים הם הדבר החשוב ביותר עבור האינדיבידואל גם אם (וכנראה בשל כך) הם מאוד זמינים.
הפוסט אמנם התחיל ממקום של מערכות מיניות, אבל המסר האמיתי שלו הוא המחשה נוספת של ההבדל בין המוסר הקולקטיבי והמוסר האינדיבידואלי. במקרה הזה אני בוחר במוסר האינדיבידואלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: