לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מקום שבו אני פורקת בצורה אנונימית על עצמי ועל הפרעת האכילה שלי ללא סינונים...

כינוי:  me.ed.myself

בת: 26

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2016

מוחקת את הבלוג


לא שלמישהו אכפת חח

אני לא ממש רואה טעם בכל זה...הבלוג הזה לא מוסיף/מועיל לי ולא עוזר כמו שחשבתי שיעזור. החלטתי שהכי טוב יהיה למחוק אותו וזהו...


שמרו על עצמכם אנשים ❤


 

נכתב על ידי me.ed.myself , 22/4/2016 01:20  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חבל שאין דרך לא כואבת למות...


כשאני חושבת על זה, זאת האופציה הכי טובה בשבילי...


אין לי כח לתהליכים, אין לי כח לסבלנות, להתגברות על קשיים, למאמצים, להתמודדויות, לבכי, לניתוחי אופי מול מטפלים ולשינויים עד שמשו אולי ישתנה בחיים שלי...


החיים שלי חרא


אין לי כח


תמיד ששואלים אותי שאלות על העתיד שלי אני עונה משהו לא מחייב ואומרת שאני עדיין לא ממש יודעת. כי מה אני אגיד להם? שהאמת היא שאני לא רואה את עצמי פה בעתיד?...שאני לא מצליחה לדמיין תמונה שלי בכלל עוסקת במשהו או מתחתנת או עצמאית? 


וזה לא שאני אובדנית ובגלל זה המחשבות האלו...גם כשאני הכי שמחה וצלולה שיש, זאת המחשבה שעולה לי לראש.


שאני לא יהיה פה עד אז...


היום מצאתי מילה שמתארת בערך את רוב חיי והיא - תסכול.


זאת בערך ההרגשה שמלווה אותי יותר מחצי מהזמן בכל דבר שאני עושה ובכל דבר שקורה לי...


אני לא יודעת איך לסיים את הפוסט הזה אז לילה טוב

נכתב על ידי me.ed.myself , 8/4/2016 00:55  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אסימון נפל


מכירים את זה שאתם בתוך בועה? שאתם נמצאים באותו מצב ואותה שגרה הרבה זמן ומרוב שאתם רגילים לזה אתם לא עוצרים רגע לחשוב ולהתבונן על המצב?! ככה אני מרגישה שהייתי...בימים האחרונים פתאום אני מתעוררת וקולטת - אני פאקינגג טפשה!! אני בבית כבר כמה חודשים, אף אחד לא מחליט עליי, אני עושה מה שאני רוצה ועדיין נשארתי ש מ נ ה. יכלתי לרדת בזמן הזה כל כךך הרבה...😱 מרגישה פשוט פראיירית ומטומטמת! הייתי עד עכשיו במצב כזה שנמשך ולא באמת התעוררתי והסתכלתי על עצמי...חייתי את השגרה פחות או יותר. ופתאום אני קולטת כמה עצומה אני וכמה אני חייבת כבר לרדת! עד עכשיו אמרתי את זה מדי פעם אבל די חייתי עם עצמי בסהכ, אבל עכשיו זה מפריע לי! אני לא מאמינה שירדתי כל כך מעט בזמן הארוך הזה. אני כועסת על עצמי איך לא ניצלתי את הזמן ואיך לא ניסיתי לצמצם יותר ולרדת יותר. (אוקיי ניסיתי אבל לא בצורה דרסטית וגם הגוף די נדפק וזה לא ממש השפיע) אני פתאום לא מצליחה להבין איך אני חיה עם הגוף שלי?! איך אני סובלת כל דקה בו?! מצטערת אבל המצב לא יכול להמשיך ככה...היום התחלתי לצמצם יותר. אני באמת לא יכולה לחיות בשלום עם המצב כרגע, הביאמאי שלי תקין ++ וגם אם ארד עוד ארבעה קילו יהיה תקין. אני לא רואה בצורה מעוותת ואני לא שואפת לשקול 20, באמת. 

**פאקק היה לי עכביש על היד אומייגאדד אני מקווה שהוא באמת נפל ולא בתוך השרוול. כולי צמרמורותת פאקק 😭😱 ** 

מממ בכל מקרה אני רק רוצה לרדת למשקל שתמיד שאפתי אליו שהוא בסדר גמור. זהו

אני מצטערת גם בשביל אלו שאולי קוראים וגם בשביל עצמי על הטקסט הדפוק הזה, אני באמת לא מתכוונת להיות כמו אחת מהפרו אנה וכל השיט הזה זאת לא אני...בכל מקרה לילה טוב!

נכתב על ידי me.ed.myself , 4/4/2016 00:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לme.ed.myself אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על me.ed.myself ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)