מכירים את זה שאתם בתוך בועה? שאתם נמצאים באותו מצב ואותה שגרה הרבה זמן ומרוב שאתם רגילים לזה אתם לא עוצרים רגע לחשוב ולהתבונן על המצב?! ככה אני מרגישה שהייתי...בימים האחרונים פתאום אני מתעוררת וקולטת - אני פאקינגג טפשה!! אני בבית כבר כמה חודשים, אף אחד לא מחליט עליי, אני עושה מה שאני רוצה ועדיין נשארתי ש מ נ ה. יכלתי לרדת בזמן הזה כל כךך הרבה...😱 מרגישה פשוט פראיירית ומטומטמת! הייתי עד עכשיו במצב כזה שנמשך ולא באמת התעוררתי והסתכלתי על עצמי...חייתי את השגרה פחות או יותר. ופתאום אני קולטת כמה עצומה אני וכמה אני חייבת כבר לרדת! עד עכשיו אמרתי את זה מדי פעם אבל די חייתי עם עצמי בסהכ, אבל עכשיו זה מפריע לי! אני לא מאמינה שירדתי כל כך מעט בזמן הארוך הזה. אני כועסת על עצמי איך לא ניצלתי את הזמן ואיך לא ניסיתי לצמצם יותר ולרדת יותר. (אוקיי ניסיתי אבל לא בצורה דרסטית וגם הגוף די נדפק וזה לא ממש השפיע) אני פתאום לא מצליחה להבין איך אני חיה עם הגוף שלי?! איך אני סובלת כל דקה בו?! מצטערת אבל המצב לא יכול להמשיך ככה...היום התחלתי לצמצם יותר. אני באמת לא יכולה לחיות בשלום עם המצב כרגע, הביאמאי שלי תקין ++ וגם אם ארד עוד ארבעה קילו יהיה תקין. אני לא רואה בצורה מעוותת ואני לא שואפת לשקול 20, באמת. 

**פאקק היה לי עכביש על היד אומייגאדד אני מקווה שהוא באמת נפל ולא בתוך השרוול. כולי צמרמורותת פאקק 😭😱 ** 

מממ בכל מקרה אני רק רוצה לרדת למשקל שתמיד שאפתי אליו שהוא בסדר גמור. זהו

אני מצטערת גם בשביל אלו שאולי קוראים וגם בשביל עצמי על הטקסט הדפוק הזה, אני באמת לא מתכוונת להיות כמו אחת מהפרו אנה וכל השיט הזה זאת לא אני...בכל מקרה לילה טוב!