WELCOME TO MY WORLD

מאמי? מאמי איפה אתה?

נפלתי למיטה ופתאום נרדמתי, הייתי כל כך עייפה שאפילו בגדים לא הורדתי.. כשהייתי שקועה עמוק בשינה לרגע הרגשתי את מגע ידך. אני לא יודעת איך ידעתי שזה אתה.. עדין ישנתי אבל פשוט ידעתי.
האצבעות שלך היו קרות הרגשתי אותן על הלחי שלי ובלחי השנייה הרגשתי נשיקה.
האצבעות שלך עברו מהלחי אל הצוואר ומהצוואר אל הציצים שלי, האצבעות שלך היו כל כך קרות ומענגות. שחקת לי בציצים כמו שאתה תמיד עושה שמעתי הנחת תשוקה שיוצאת לך מהפה. התחלתי להתעורר, החדר היה חשוך ועורך הכהה לא ממש עזר לי לראות אותך. תמיד צחקתי עלייך שאתה שחור ושרק אם תחייך אני אדע איפה אתה.
התחלת ללטף לי את המותן ואני נשקתי אותך, נשכתי לך בשפה כי ידעתי כמה שאתה אוהב.

אמרת לי שהתגעגעת לריח שלי לבושם שקנית לי ליום ההולדת, הריח שכבר לא הרחת 28 יום.
הזכרתי לך את מה שאני אומרת כל הזמן, הזכרתי לך שחבר לוחם זה קשה אבל אנחנו חזקים יותר מהכל.

חבקת אותי חזק ואני פתחתי לך את רוכסן המכנסיים.
28 יום שאני ממתגעגעת, 28 יום שאני רוצה לפתוח לך את הרוכסן של הג'ינס, 28 יום שאני רוצה לענג אותך לענג את הגבר שלי הלוחם שלי.
עליתי מעלייך וסוף סוף ראיתי את החיוך שלך בחושך.
ענגתי אותך, ענגתי את הגבר שלי.

עד ששנינו נשכבנו מחובקים במיטה לטפת לי את הראש ונשקת לי במצח.
עצמנו עיניים ושנייה לפני שנרדמתי הצלחתי לחוש את החום שממלא את הגוף שלי, את החום שלך את הריח שלך.
עצמתי את העיניים קמתי ולא היית שם
אבל השארת לי מכתב.

   מאמי שלי,
   הלכתי לראות את המשפחה קצת
   אני יארוז תיק לצבא ממחר אנחנו מתחילים שוב מההתחלה,
   נספור ביחד עד 28 ואז אני מבטיח לך ששוב אראה אותך.

   תתלבשי יפה ונצא הערב אארגן לנו ערב שלא תוכלי לשכוח.

כל שבת כשהיית חוזר, היית משאיר לי מכתב
זה המכתב האחרון שהשארת לי. 
מאמי? ספרתי עד 28  ולא חזרת!

מאמי אני לא מבינה, אתה הבטחת!!
למה אתה לא חוזר??? 

שותקת

אז אני שותקת.

רוצה להגיד אבל שותקת.

חושבת על תגובה נכונה אבל שותקת.

אומרת לעצמי שפעם הבאה אגיד את שלי

אגיב, אבל שותקת.

ככה אני ככה הייתי כל חיי.

ברגע האחרון נעלמתי.

פיזית הייתי שם אבל בתוך הראש היה שחור.

אחר כך אני חושבת על מה הייתי צריכה לענות

או על מה אני יענה בפעם הבאה.

אבל הגלגל הזה ממשיך להתגלגל כבר 18 שנה.

נאהבת

ירדתי לחניון, המעלית עצרה בדרך בקומה 11.
התפללתי "אל תכנס אל תכנס!" ונכנסת. מחזיק רצועה שאליה קשור כלב חום ושמן.
וחייכת אלי את החיוך שכל כך אהבתי וחייכתי בחזרה. ופתאום הזעתי קצת בידיים ופתאום לא רציתי להגיע לחניון. שאלת אותי לשלומי, וחייכתי שוב וחשבתי כל הזמן על כמה שאני טיפשה.
מה אני מחייכת? למה אני לא עונה?, אבל לא הצלחתי הרגשתי משותקת. הרגשתי טיפשה אבל בעיקר משותקת.
הריח שלך, הבגדים שלך, החיוך הביישן שלך מצד אחד ומלא בביטחון מצד שני. לא היית צריך לעשות כלום בשביל להזכיר לי. להזכיר לי מישהו שפעם הכרתי, מישהו שפעם אהבתי. היה לכם את אותו הריח, אותם הבגדים ואותו החיוך. אבל משהו היה שונה. אם ההוא שהזכרת לי היה שואל אותי לשלומי, הייתי עונה, עונה ומספרת ומרגישה בנוח. והזיעה בידיים? הזיעה בידיים לא הייתה מפחד מבושה, אפילו לא מכעס. זאת הייתה זיעה שונה, היא באה מאהבה אושר מחוסר אמונה שאני פה ואתה פה ואני לא מחייכת, אני מדברת ואני מספרת ולא חושבת פעמיים.
ופתאום הקול שלך הפריע לי במחשבות, שמעתי אותך זורק משהו על זה שאתה מתגעגע ומשהו על זה שאתה עדין אוהב. אבל לא היית כבר אותו האחד שבטחתי בו בעיניים עצומות, שהערצתי אותו ושכל מילה שלו הייתה תורה שלמה בשבילי. ביקשתי מימך להפסיק, וביקשתי מימך שתקל עלי. כי אתה לא מודע לזה אבל גם לי זה קשה. אני לא בוטחת בך אבל אני עדין אוהבת.
המעלית עצרה בקומה שלך אבל לא יצאת, ועד שהמעלית נסגרה זה הרגיש כמו נצח.
לא יצאת כי חשבת שיש עוד תקווה, חשבת שאולי משהו ישתנה.
ואני הייתי כל כך חלשה, הייתי קרובה להישבר ועצרתי את עצמי. ולרגע הרגשתי חזקה.
עד שלא יכולתי והתחלתי לבכות.  וניסיתי להבין מה בך גרם לי להישבר וחיבקת אותי ואמרתי לך שזה קשה והמשכת לחבק. וזה היה חיבוק שונה, חיבוק חזק. פחדת שאני אתחרט ופחדת שאני אברח שוב. הגענו לחניון והייתי צריכה לצאת, ונישקת אותי ונשקתי אותך בחזרה. וזה היה מלא אהבה, נשיקה שהתגעגעתי אליה נשיקה שאתה חיכית לה הרבה זמן. ובחטף עין ראיתי את הכלב החום והשמן שלך מסכל עלי ומקשקש בזנב ונזכרתי באותה השבת שישנתי אצלך ובבוקר קמתי לשירותים, היית חצי רדום והיית בטוח שהכלב שלך זה אני וחיבקת אותו חיבוק אוהב והיית נראה לי מאושר.
יצאתי מהמעלית ואמרת לי תבואי אלי אחר כך ונדבר ונשב. שמעתי אותך אומר שאמא שלך מתגעגעת אלי והתחלת להגיד שהיא תשמח.. ובדיוק נסגרה הדלת וחשבתי לעצמי כמה התגעגעתי לריח של בית שלך ולחיוך של אמא שלך כשהייתי מגיעה.
הלכתי לכיוון האוטו, פתחתי את הדלת והתיישבתי בכיסא הנהג. ופתאום אחרי הרבה שבועות הרגשתי תחושה עילאית, סגירת מעגל. לראשונה הייתי יכולה להגיד שהכל בסדר. ופתאום יצאה לי ההנחה הכבדה הזאת שהורידה לי את האבן מהלב, ופתאום הרגשתי אוהבת שוב ופתאום הרגשתי נאהבת.
נאהבת עד הפעם הבאה.
אני נשארתי אותו הדבר אבל אתה השתנת. מתפללת שלא תשתנה לי שוב, מתפללת שתישאר האדם שאתה עכשיו אל תשתנה! אל תהיה האדם שהיית בפעם האחרונה שדיברנו. תהיה האדם שהכרתי בהתחלה, בחיבוק הראשון, בנשיקה הראשונה וברגש הראשון.